חצי מהחיים לומדים איך לחיות, ואז זקנים מכדי לבצע

29/10/2014 (הפסדתי מועדון לילה בשביל זה!)

http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleId=1089337&sid=126

בהיותי בן 16.5 קיבלתי כמו כולם הזמנה ללישכת הגיוס. לצערי באותה תקופה לא לקחתי את חיי ברצינות - ישנתי רק 4 שעות לפני ההיתייצבות: ביגלל שבקושי ישנתי לא הצלחתי לענות על שאלות פשוטות ומפגרות כגון "3 כפול 9", ומכאן שאני יודע שקיבלתי דפ"ר של מפגר (”להגיע שוב למחרת” זה לא פיתרון). בתוכנית המקור הציגו ספר עם שאלות – אצלי זה היה במחשב עם המון רקע אפור ומד זמן שמיתרוקן אוטומטית.

הראיון: חיילת שקטנה ממני פיזית באופן משמעותי לקחה אותי לחדרון מבודד, והושיבה אותי על כיסא כששולחן מפריד בניינו. מייד עם היתיישבותה עשתה 'פרצוף של קשוח' וגם שמרה עליו לכל אורך הראיון. היא שאלה אותי את השאלות הישירות "האם אתה רוצה להיתגייס?" (כן), וגם "מה אתה רוצה לעשות בצבא?" (משהו עם מחשבים), "משהו עם מחשבים..." (כל זה תוך כדי עשיית 'פרצוף של קשוח').

כמה חדרים יש בבית? (X) מי קונה את הבגדים? (ההורים) מי מההורים? (אימא)

 
הקץ': זה היה הראיון הראשון אי-פעם בחיי. כן ישבתי בכיתה ובאספות הורים, אבל לשבת 1X1 כשבוחנים אותי: זה אחרת. לא ידעתי בכלל איזו שפת גוף לשדר, תכונה *שכל שאר המלש”בים פשוט נולדו איתה* (באמת שאין לי מושג איך כולם עברו חוץ ממני ומעוד אחד).

כשרק עוד אחד מופנה אל הקב"ן, וחוץ משניינו *כל שאר המוזמנים* ממשיכים לתחנות אחרות: ממש לא חובה להיות גאון גדול כדי להבין שמשהו דפוק פה.
כל מה שקרה אח"כ לא רלוונטי; כי ההחלטה הראשונית אי-פעם של הדרגה הזוטרה ביותר הפעילה שרשרת הליכים *אוטומטים* שחתמה את עתידי בצבא המיזדיין לנצח, וחוץ ממנה במישרין אף אחד לא אחראי על שום דבר (עוד לא סיימתי תיכון וכבר קיבלתי פטור לכל החיים).

 
שאלות על סמים? - ישנה "בדיקת שתן": מועמד משתין לתוך כוסית קטנה, חיילת מכניסה לתוכה מקלון בדיקה וזהו. שמעתי כל מיני שיטות כמו 'חייב להפסיק יומיים/חודש לפני', 'להשתין המון' וכו'. בשביל מה? על הניאגרה ובסביבותיה ישנן עשרות כוסיות שתן מוכנות של אחרים; כך שכל החושש מ'מלוכלך' *פשוט* לוקח כוסית של מישהוא אחר!

כל תהליכי העירעור שעברתי, בצינורות המקובלים והלא מקובלים, המתוחכמים והפשוטים, וכל השיטות הידועות לאדם הנבון, לא משנה בכלל ממי, ללא כל קשר לאן הגעתי / למי ואיך פניתי ושנימשכו עשר שנים: היו *ביזבוז זמן מוחלט*! הנוהל הרישמי מסודר כך שהכל עובר אך ורק דרך לישכת הגיוס שרוצה אותי מת - ד"ר דבורה שני צודקת בדיוק בדבר אחד: יש לך בדיוק היזדמנות אחת בילבד בכל החיים לעבור את הראיון האישי / מיבחנים פסיכוטכניים! שום חמש שנים, עשר שנים ואפילו חמש-עשרה שנים מאוחר יותר לא יכולים לבלבל את הצבא המיזדיין עם עובדות. אם מייד אחרי הראיון אתה *היחיד* שמופנה לדלת מבודדת: הסיכוי שכבר נידחתה משירות הוא 100%, וכל השאר יקבלו הזמנה לבק”ום.

 
אני משוכנע לחלוטין! שאם הייתי עובר הדרכה מסודרת "איך להיתנהג בראיון האישי" וגם היו מוודאים איתי שהפנמתי היטב: הייתי רואה את הפרטים שלי על תעודת חוגר ואף עושה מילואים.

עזבו תשובות מסויימות / מה בדיוק לענות. מה עם "שפת גוף"? מה עם "ככה יושבים מול המראיינת", "זה טון הדיבור שיש להקפיד עליו" וכו'. לא קריטי מה בדיוק עונים אלא איך עונים אותו – שהמלש"ב יבין באופן מעשי "מה זה בדיוק 'ראיון אישי'?"

 
נ.ב

1. אהבתי מאוד את הציור בגיר על האספלט: רואים שהקפדתם על גופן מיספרים יפה.

2. 23:17 לא ייאמן שס"אלית אחראית על להיתראיין. בוודאי מכוונת גבוה.

3. 37:30 זה ניקרא "פטור מטעמי עודף כוח אדם": 'חבל שכלומניק כמוך יחוייל רק כדי 'להעביר את הזמן' עד השיחרור, ולרבות בעבודות רס”ר. יעיל יותר להיפטר ממך כבר עכשיו'.

4. 38:01 זיוני שכל מושתנים מלוא החופן. הצבא מעולם לא הסכים לנדב אותי, ואני תמיד מבוגר מידיי לש”ל.

5. 38:44 הכניסה אל מועדון המקובלים הלאומי היא רק דרך מישהוא מבפנים שמכיר אותך באופן אישי: ללא הבדל כלומניק או דרג מיקצועי.

6. 39:07 הדבר היחיד שמבייש זה לעוף מהצבא על "חוסר התאמה": 'לא בא לנו על עופות / חסרי סופר-אגו - אנחנו יודעים שנולדתה מתוסכל'.

7. 44:48 – 44:59 וזאת *כל* תמצית הכתבה: ילדה בת 19 קובעת לפי שיקול דעתה הבילעדי והמוחלט *אם* תעשה צבא, ולאילו תפקידים לא תמויין לעולם. הילד בן 16.5, עושה טובה שגיבש לעצמו דעה פוליטית, וגורלו כבר ניקבע עד גיל 21.

8. להערכתי התחקירן נראה 'צעיר לגילו': 22 עד 24, וגם צבר ניסיון פיקודי *כלשהו*. לעומתו: נער בן 16.5 יפגין *כזה* טון דיבור רק אם עשו עימו חזרות באופן יומיומי במשך חודש(!) עד שלמד לשקר לעצמו – אין סיכוי לכזה ביטחון עצמי לפני ”17 בראש” ('אילו הייתי יודע זאת קודם היה לי עכשיו טוב יותר').
 

רביב דרוקר, רזי ברקאי,

עידכון 1/12/2014

http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=1094830

רק לפני זמן קצר נודע לי על כתבת העידכון שלעיל, וכמובן שצפיתי בכל עשר הדקות.

1. אני אשכנזי משני הצדדים. שמי הפרטי מאפיין אשכנזים ולרבות שם משפחתי.

2. אני מקווה שיבוא יום ואראה את פרטיי על תעודת חוגר - הינה היום דווח שהבן המפגר של ביבי *חוייל* לתפקיד משמעותי.

3. מסקנה: כל מי שמאבחנת דחתה אותו משירות חייב להיות הבן של ראש הממשלה, או שמדינת "ישראל" אינה עבורו. חבל ש"הבן של ביבי" יש רק שניים, ומי שאין לו את המזל הזה אין לו מה לעשות פה.

ד"ר פיל, עונה 11 פרק 28 -  -  - Dr. Phil, season 11 episode 28

לצערי הרב מאוד ניקלעתי למציאות בה רוב הבנים הם הומואים בארון שנולדו מתוסכלים: הם חושבים שאם ירצחו / יפוצצו במכות את הבן שהם נידלקו עליו; אז הם ירצחו גם את משיכתם לבנים וכך לא יצטרכו לקבל את עצמם בתור "אוהבי בנים".

כשהייתי ילד ביסודי; הומו הצליח להסיט את כל הבנים נגדי ובלפחות מקרה אחד אף לארגן את כל הבנים בכיתה שיפוצצו אותי במכות אחרי בית ספר, כי זה מצחיק לחשוב ש "לרצוח את הבן שהתאהבתי בו" = "לרצוח את המשיכה שלי לבנים": להפוך לרוצח = להפוך להיות לא-הומו.

כשהייתי בתיכון, בי"ב, אשכנזי מחלקית נידלק עליי. כמובן שהגיב בשינאה והתנכלויות. פעם הוא חשב על תוכנית שיא-חוכמה: בזמן שיעור הוא הוציא מופרע ממב"ר בה למדתי, ואמר לו עליי "תגיד לו שאימא שלו בחוץ".

אני *הרגשתי* שאם אני יוצא; האשכנאצי המיתרומם וחבריו רוצחים אותי במכות (כי כך יוכל להפסיק להימשך אליי, ומכיוון שלרצוח בנים = להפסיק להימשך אליהם: רוצח = לא-הומו).

חלק מהבנים בכיתה שהיו איתו בקשר אמרו לי "גולדי אימא 'שך! אימא 'שך בחוץ! צא, נו!". בימקום להגיד להם "אפגוש אותה בבית", פשוט היתאבנתי במקומי.

למזלי ליקראת סוף י"ב כולם יוצאים מהארון, כך שמקרה זה לא חזר על עצמו.

מר נקבה לוקה בהפרעת חוסר אישיות, וגב' צדק שונאת את נשיותה ואותי, כי רוצה להיות גבר בעצמה.

1. אין סיכוי שיהיו עדויות, כי בתור פסיכופתים הם קודם מוודאים את קיומה של מישטרת מחשבות שנושמת ליכבודם באופן אישי, ורק אח"כ עושים כרצונם (כאילו אין דבר כזה חוקי פיזיקה / עובדות מתמטיות).

2. ונגיד שהיו עדויות – נגיד שמישהוא היה מדבר: בתור הנולדו מתוסכלים מצחיק אותם שאימם המליטה אותם כדי שימותו בכלא, כך שבכל מיקרה היו מקבלים את רצונם: לא משנה שקיבלו מאסר עולם על רצח, מה שמשנה זה שעכשיו הם לא אוהבים בנים   (אה? איזו שיאנות חוכמה?)

אם אתם צוחקים לעצמכם שפיסקה זו זהה לכם; אמן בגילגול הבא אתם חוזרים בתור מים באסלה.

אם הייתי זה שמקדים אותם ומגן על עצמי, נגיד יורה בכל התלמידים בשיכבה: אני הייתי זה שמקבל מאסר עולם על שאחרות ממליטות הומואים-מתוסכלים שלא מסוגלים לקבל את עצמם.

כי זה משעשע שמנ"כל מיטרד החינוך מורה לממלכתיים לערבב אוכלוסיות שידוע מראש שלא יכולות להיסתדר בניהן, ולרבות כשידוע מראש ומוכח אובייקטיבית שהילד נולד מתוסכל (עבריין בילתי ניתן לשיקום).

נ.ב

'כשאחרים מדברים אתה צריך להיות בשקט כדי לתת להם לדבר,

וכשאחרים מתחילים לדבר אתה צריך להיות בשקט כי הם מדברים'.

עד היום יש לי סיוטים שאני חייב לדווח להם על כל דבר שאני עושה ולרבות כשהם כל הזמן מכריזים בזילזול על כל מעשיי, אבל כשהם עושים משהו זה *תמיד* “שיאנות כל החוכמות”. אם הצומי לא יוסט לאחרים אלא חס ושלום יתמקד בהם: הם ייאלצו להיתאבד בשל היותם הראשונים אי-פעם והיחידים בכל העולם שאינם מסוגלים לקבל את עצמם (כי מיליארדי שנות היתפתחות לא הצליחו ליצור תקדים: קודם הם גילו את השמש אח”כ התחילה ליזרוח להם מהתחת, ואותה שמש תיכבה *אם* ימותו).

*הפיתרון של הפסיכופתיות זה לרצוח את הלא-זהה להן.

למשל: אם "זכר" זה לא-זהה להן; אז מצחיק אותן ליקרוא לעצמן "פמניסטיות", ומשעשע אותן ליכתוב בטופס "עדויות אונס" / "אלימות".

מעניין אם יקבלו היתכווצות שרירים בעפעפיים; כשגבר שכתוב לו "נקבה" בת.ז תירה בכולם. וודאי הפסיכופתיות יעפעפו שזה משעשע שהיא ירתה רק בלא-זהים להן.

"ידיעת כל העתיד מראש וגם היכולת להיתמודד עימו" הם המושחים בשמן את המנהיג. רק כך הוא מצליח להוביל כירצונו.

חיי המקובלים מושלמים ורגועים עד כדי שיעמום; כי תמיד היה להם מנוסה משמעותית מהם שגילה להם את העתיד: הם אחראיים אך ורק על עצם הלהנות מקבלת התוצאה הסופית - הגורמים והסיבות עוד לא היתאחדו ליצירת המיקרה; והם כבר מממשים את הפיתרון עד כדי שינוי העתיד לטובתם. כמו לשחק שחמט נגד מחשב: המחשב תמיד מנצח כי מסוגל לחשב מראש את כל האפשרויות האפשריות: המשחק רק התחיל, ולרבות ללא קשר למהלכי השחקן האנושי; והמחשב כבר יכול להצליח להוכיח איך המישחק יסתיים בניצחונו. אם זה לא מרגיע אני לא יודע מה כן.

   כשהיינו ילדים זה היה קסם: 'איך הוא תמיד יודע הכל / כיף לו שנולד עם הידע', והיום אנחנו יודעים את הקסם.

כל מה שחווינו בגיל ההיתבגרות היה אמור לקרות כבר בילדות, וכל מה שהבנו בבגרות היה אמור להגיע כבר בגיל העשרה. הפסדנו לפחות עשר שנות ניסיון על המצאת הגלגל מחדש בזמן אמת; בעיקר כי לא היה מי שיביא לנו אותו מהמוכן, בדיוק כפי שמר מקובל קיבל מהמוכן, ולכן נאלצנו להיגרר אחרי המקובלים / להישאר מבודדים.

ניסיון החיים המוכן מראש שגילה את העתיד למר מקובל: הרגיע אותו כך שמעולם לא היתעצבן,

אבל בגלל שאנחנו היתעסקנו כל הזמן בלהמציא את הגלגל מחדש בזמן אמת:
היינו לחוצים ומתוחים תמידית עד כדי סיוט מיתמשך (בשביל מה "להמר" אם ידועה *לך אישית ומראש* תוצאת המישחק?).

מקובל: מנוסים משמעותית ממנו כבר גילו לו מראש את כל העתיד (כמו אישה בת 40 שמדריכה את ביתה בת ה4 איך להיות מלכת המקובלות בגן טרום-חובה).

מלך המקובלים: המנוסה גם תירגל עימו את התשובות המוכנות מראש. כך הוא נישאר רגוע בזמן ש 'מר פוזה' עושה קולות של בוגר.

למשל: ילד בן שמונה שומע משהו בבי"ס, ואין לו מה לענות על זה. הוא מספר את זה לעבריינים בני ה20 + מהשכונה, והם עונים לו "מה פיתאום בלה בלה בלה בלה בלה". למחרת החבר'ה בכיתה מדברים על אותו דבר, אבל הפעם הילד בן ה8 מדקלם טיעון של בני עשרים!!

שאלה: מה הסיכוי שילדים בני שמונה יוכלו לחשוב על תשובה ללפחות שתיים-עשרה שנים קדימה? נכון: אפס.
תוצאה ישירה: החבר'ה בכיתה מושחים אותו לאלוהים כי הוא כזה חכם (אבל הוא לא חכם: באמת מנוסים ממנו גילו לו את העתיד) וכך הוא יכול לתמרן את סביבתו כירצונו - הופך למלך המקובלים. ככל שהחבר'ה בשכונה ימשיכו לגלות לו עוד מהעתיד; כך הוא ישחק-אותה מוצלח יותר ורגוע יותר – יוכל להתקדם כירצונו בכל מקרה וללא קשר לקו המחשבה הכרונולוגי של בני גילו! ולרבות כשמר פוזה המזוייף מחקה ג'ירפה בהריון.

(מעניין לדעת איזה ילד בן 4 יכול להיות יותר שיאן כל החוכמות מאישה בת 40)

אתה לחוץ, עצוב ומתוסכל בגלל שקיבלתה רק פקודות מסרסות כל החיים עד לסוף שנות העשרים. רק עכשיו, בגיל 'כימעט 30';

פיתאום אתה כבר לא חייב 'לילמוד',

פיתאום אחייך שהציקו לך עצמאיים בדרכם,

ולהפתעתך הורייך נחלשים משמעותית.

סוף-סוף הפסיכופתים מאבדים את 'הפיקוח' עלייך:

אישיותך שהייתה במאסר עולם מורשית ליפרוץ החוצה. מאפיין השיחרור הידוע ביותר הינו דיכאון היסטרי: הדיכאון הקשה-מידיי ימשך כל עוד חלק כלשהו מאישיותך נימצא בתהליכי הישתחררות.

הדיכאון מהטראומה נעלם כשמגיעות חוויות מעשיות חדשות: עכשיו אין מי שימנע אותן ממך רק כי זה הורס לו את 'הפיקוח' עלייך.

מותר לך להגיד את דעתך שעושה כאב ראש, כי היום עולמך רחב יותר מאשר "רק הבנים מהכיתה", וגם

מותר לך לאחר ולהבריז, כי "להיתנהג יפה" לא קיים במקום העבודה, וגם

מותר לך לקבוע את סדר יומך בעצמך ולהתנהג איך שאתה מבין, כי מלך המקובלים הפך לזין בכלא (ניכנס ויוצא עם פרצוף של קשוח), וגם

במקום שהמבוגרים יכפו עלייך את 'המשותף' היחיד "אותה שנת לידה":
עכשיו אתה בוחר את סביבתך בעצמך.

אולי לינשור מהלימודים בגלל בריחה מהבית זה לא רעיון רע כ"כ.

אולי ההורים צריכים להדריך אותנו להיתבגר(!!!) בימקום לעשותינו חיית מחמד עטופה בצמר גפן.

#

אין זה מתפקידי לתקן אחרים ו\או להישתעבד אליהם:

אם הם צודקים הם ממשיכים הלאה,

ואם הם טועים הם ניכחדים מייד. פשוט ככה.