מצחיק שבכותרת כתבתי "חיים" אפילו בלי לחשוב.. פתאום נזכרתי - אני בצבא, אין לי כאלה באמת.. החיים על הולד במשך כל השבוע עד שמגיע חמישי בערב ואיתו חיוך. בדרך כלל. בסופ"ש אני ממשיכה הכל מהנקודה בה עצרתי. זה דווקא נחמד באיזשהו מקום, אני זוכרת רק את ימי החופש.. הימים העמוסים באמת מתחברים אחד לשני וכאילו נכנסים לZIP.. מתכווצים להם ונכנסים לספרייה בחלק האחורי של המוח שלי.

שמתי לב שהגישה שלי לחיים נהיית צינית יותר ויותר כל יום. לא בטוחה אם זה טוב, אבל זה בהחלט גורם לי פחות לדאוג ופחות להרגיש אבודה.

הציניות מחברת אותי לקרקע, לצחוק על דברים גורם לי לראות אותם באור אחר, מגוחך כמו שהם לרוב באמת ולכן לראות באופן רציני רק את הדברים הבאמת חשובים (מוזר, אין הרבה כאלה).

עוד דבר משעשע, פורים מגיע. השנה שלי יוצאת קצת הפוכה.. בכל שנה אני עצמי בכל יום ובפורים מתחפשת, אני חושבת שהשנה אני בכל יום מתחפשת (מדים וזה) ורק בפורים ארגיש עצמי שוב.

מכירים את זה שאתם מקבלים הערה ולא יודעים אם זו מחמאה או שאתם אמורים לסטור לאדם שאמר אותה? קורה לי יותר מידי לאחרונה.

גם סתם הערות שגורמות לי לרצות לסטור לאדם שאמר אותן.. כמו שידיד שלי אתמול החליט להתוודות בפניי שמההתחלה שהתחלנו להיות בקשר (שתמיד היה אפלטוני לחלוטין, מצידי לפחות, רוצה להבהיר) החליט שבשלב מסויים הוא ישכיב אותי. וואלה, אני לא רואה את עצמי כאדם מספיק מושך כדי להפוך את זה לCHALLENGE, אבל אלוהים, גם אם אתה חושב על זה, למה שתאמר דבר כזה? ככה לגרום לי להרגיש כגוש בשר.. לא יכלת להגיד קודם? הייתי סומכת עליך פחות.

אני לא חושבת שאני פתיה שמאמינה לכל דבר וסומכת על כל אחד (אפילו לא קרוב) אבל את זה לא ראיתי בא.

חוץ מכל הדברים הנ"ל, אני מוצאת את עצמי מסתדרת לא רע בניהול משק בית וניהול חשבון הבנק שלי ככה שאני די שמחה.

גם מצאתי את מקומי קצת בתפקיד, וקיבלתי פידבק די נחמד בצורת:"את תותחית, קחי צ'ופר" וזה מאוד משמח אותי, אחרי עבודה כה קשה.

סך הכל, חוץ מזה שאני מרגישה לבד לחלוטין, הכל בסדר. מבחוץ הכל בסדר.

קצת שיעולים של חורף, וטיפול רפואי קלוקל בגלל הצבא, אבל הכל קטן.

יהיה בסדר, אני מאמינה.