לא צריכה שום תגובות על הפוסט הזה, שום ניחומים שום "בואי לצ'אט נדבר" וכאלה
זה סתם פוסט לפריקה
כזה שאחר כך תגידו עליו בבית ספר "את קראת את הפוסט של לינור? הכל בסדר אצלה?"
כי ככה אני יודעת שאני עושה לאנשים אחרים, מתוך דאגה סקרנות כמובן..
ההורים שלי רבים, כמובן. לא על שטויות, על דברים רציניים כמו לעבור דירה לחו"ל. אבא שלי עכשיו בחו"ל, מטפל בכל מיני "עסקים" שיש לו, לא שאני מודעת אליהם בכלל אבל שיהיה..
אניוויי.. הוא שוקל לפתוח עוד עסק ? זה מה שהבנתי, והעסק הזה יצריך הרבה עבודה \, אז הוא רוצה שנעבור לרוסיה.
*שמעתי אותם מדברים בסקייפ*
"אתה בכלל זוכר שיש לך משפחה פה? ילדים? אתה כול הזמן אומר שזה כמה חודשים ושוב תהיה בארץ רצוף לתמיד, זה כל הזמן חוזר על עצמו"
וואו, ההורים שלי תמיד נראו לי הזוג המושלם..
יודעים מה ? זה לא ממש יפריע לי גם אם הם יתגרשו או משהו, זה ממש "נורא" לומר את זה, אב ל עם כל האהבה שלי לאבא שי, הוא כבר חודש וחצי בערך בחו"ל ולא התגעגעתי אליו אפילו קצת, זה מוזר..
בדר"כ ילדים כזה.. "יואו איך בא לי לעבור לפנימיה, זה נשמע ממש כיף" ואני כזה.. "כע..זה בטח יהיה ממש כיף, אבל אני לא יכולה לגור רחוק מהמשפחה..זה נראה לי ממש מוזר להיות רחוק מהמשפחה"
וכאילו..באמת ש..אני לא יודעת...כאילו, מה יקרה אם הם יתגרשו? הוא ישאר לגור ברוסיה? ומה? למה שהוא יגור שם? אם כבר אין לו משפחה בת שלושה ילדים (בינהם ילדה בת 4 חודשים) להאכיל?
מה? מה כבר יקרה? נעבור לרוסיה?
*CRUSH* לכל החיים שלי?
גם ככה קשה לי עם זה שאני עוברת דירה.
יודעים מה כואב לי ?
כתבתי סטטוס "דיכאוני" בפייסבוק, ואני מן הסתם לא מהאנשים שעושים את זה, ועשיתי את זה הפעם כן בגלל הצומי, למה? כי אני לא יכולה לבוא לבן אדם ולהגיד לו "רע לי, בוא בבקשה תשמע כמה רע לי ותנחם אותי כי הפעם, באמת באמת רע לי"
כי פשוט אני לא אדם חשוב כל כך, אני לא עד כדי חשובה לעולם הזה בשביל להתלונן לאנשים על הבעיות שלי מיוזמתי,
מצד שני כשאני אומרת בפייסבוק שרע לי אז אני רואה מי שם לב לזה ומי שאל מה קרה. אולי חלק סתם יפי נפש, אולי לא..
"נמלא את חובתי החברתית"
טוב.
גם כששאלו אותי מה קרה, אני מרגיעה אותם "אל תדאג/י הכל בסדר, אני אהיה בסדר..."
אני צריכה רק לבכות קצת על מישהו.. אבל אני פוחדת שאני אגרום למי שאני אבכה עליו להרגיש רע כל כך, שאני אגרום לו למצב רוח רע או שאני אגרום לו פשוט להיות חסר אונים...
אבל לא סתם לבכות על 'מישהו' אלא על מישהו ספציפי, אבל אני לא רוצה ל...כאילו, אני סתם אישה שבוכה מכל דבר..אוח כוסעמק..
מדהים שעוד יומיים אני אשכח מכל העניין, כנראה שאני מהאנשים האלה שנועדו לדאוג לאנשים אחרים כשרע להם, וכשלי רע אני כנראה אמורה להתכנס לתוך עצמי או משהו...רק שאני לא אפגע בעצמי בסוף כמו בספרים האלה שאני קוראת שמלאים במוות וכל זה..
XDDD אני לא אפגע בעצמי, אני אוהבת את עצמי יותר מידיי...
המממ...ד"א יום האהבה... זה קצת טיפשי, כלומר, לאהוב צריך כל יום..אבל מצד שני זה כמו יומולדת..
הרי אנחנו חיים כל יום, אבל ביום ההולדת חוגגים את זה. בדיוק כמו שאנחנו אוהבים בכל יום, אבל ביום האהבה חוגגים את זה..
רק שיום האהבה שלי לא יהיה מלא בלבכות על הכתף שלו במקום להתמזמז כשמידיי פעם ישמעו קריאות של "אני אוהבת אותך כל כך..."
-עריכה-
הידעתם? פוסט זה נראה כאילו הוא נכתב על ידיי ילדה מתבגרת טיפשה שעומדת להתאבד, זה לא כך, לילדה הזאת ממש טוב, היא מאוהבת מעל הראש בבנאדם מושלם, ישלה חברות פשוט כפרות ובלימודים הכל הולך לה מושלם, תפסיקו לרחם עליה. הכל יהיה בסדר אצלה..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Just an Extraordinary Girl
