לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

unbelievable


really like storm


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
4/2011

אבל אולי אתם כן אוהבים אותי.


מאז שפתחתי את הבלוג הזה (זה בערך הבלוג החמישי שלי) הבנתי משהו.

הבנתי שאסור לי להיות פושרת.

התגובות שלכם ארסיות, לא נעימות. אבל? 25 תגובות! בפוסט אחד! זה יותר מכל הבלוגים האחרים שלי יחד!

אז אולי אתם כן אוהבים אותי? ואת איך שאני כותבת?

אני שואלת אתכם עכשיו מה אתם רוצים שאני אכתוב. כי אם אני סתם אכתוב דברים שמוצאים חן בעיני (טפו טפו טפו! את מי זה מעניין?!) אז אף אחד לא יגיב, או ייכנס, ועד שכבר מצאתי שם גאוני לבלוג (מה איתכם? אני בסך הכל המשתמשת ה30,000 שפותחת כזה בלוג!) חבל לי לסגור אותו.

אז, מגיבים שכבר הספקתי לצבור בפוסטים הכותבים שלי, שבהם הצלחתי להרגיז המון אנשים ולהעלות את סך האנשים ששונאים אותי ב50%, למרות שהם אוהבים אותי עמוק בליבם ואני אוהבת אותם עמוק בליבי הקטן והצעיר=]

אז.. מה לכתוב? מה מעניין את קהל הקוראים הזקן ומלא הניסיון שלי?

הגיבו, ידידי~

נכתב על ידי , 15/4/2011 17:59  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



עכשיו אתם מרוצים?


כן, אני מדברת על התגובות מהפוסט הקודם.

אמא שלי אמרה לי שכנראה שהספר שלי לא ייצא בהוצאה שלה. זהו, נגמרו הפרוטקציות.

חשבתם שאני אוותר עכשיו, נכון?

לא. אני אפנה לעוד המון הוצאות. אני אוציא את הספר שלי, ואחריו עוד אחד, ואז עוד אחד, ועוד הרבה, ואני אאייר את כולם, ואתם תעמדו בתור לבקש ממני חתימה.

למה אנשים צריכים לסבול? למה זה טוב? למה כששמעתם שהספר שלי לא ייצא בהוצאה של אמא שלי חייכתם בשביעות רצון?

זו לא אני שיש לה עוד מה ללמוד. אלה אתם. ואתם צריכים ללמוד לפרגן.

אה, וזאת שאמרה שלפי הציור יש לי עוד הרבה מה ללמוד..

את יודעת שלא הכל צריך להיות סגנון-רנסנס-ריאליסטי-מושלם, נכון? זאת אומרת, יש לי סגנון, ואני כל כך לא עומדת לשנות אותו בשביל אנשים כמוך, גברת פופקורן. וכן, אני נהנית לקרוא לך גברת פופקורן. כי את תשבי מול הטלוויזיה עם פופקורן ותראי חדשות כשאני אופיע שם, מול בית קפה חדש שאני פתחתי עם כמה חברים, שמומן באמצעות מיליוני הדולרים שהרווחתי מכתיבה וציור, וטורי מעריצים מחכים להיכנס. לכן קוראים לך גברת פופקורן.

ותפסיקו כבר לרדת על ג'סטין ביבר! אם יש מישהו שעבד קשה כדי להגיע ל"פסגה" שבה בלוגרים כותבים עליו דברים מרושעים רק כי אין להם מה לעשות בחיים, זה הוא. אתם נוטים להתעלם מדברים לא חשובים, כמו האמת. (בטח עכשיו אתם דופקים על הקיר וצועקים: "אמת?! טפו טפו טפו!")

אז מה אתם רוצים, שאחתום לכם בספר החתימות שלכם או על סתם דף?

נכתב על ידי , 14/4/2011 17:56  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



כן, כן, אתם עוד תראו.


כתבתי את הפוסט הזה - לא, פתחתי את הבלוג הזה בגלל הפוסט הזה: http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=738318&blogcode=12424781.

אני מסכימה איתו? ממש לא.

חביבי, בלוגר יקר, נעים מאוד. ברוך הבא לעולם האמיתי. עולם שבו ילדים בני 17 זוכים להצלחה בינלאומית כי הם מוכשרים, ועובדים קשה בשביל זה, בעוד אנשים כמוך יושבים בבית שלהם וכותבים עליהם דברים רעים.

אני בת 13. כן, רק בת 13. ואני מציירת. טוב? לא ממש, אתם יכולים לראות בתמונה שבהתחלה (למרות שזה צויר לפני הרבה זמן יחסית). אבל אני אצליח. עד גיל 14 אני כבר אהיה מאיירת. וזה לא שאין ילדים יותר מוכשרים ממני. יש ילדים שהם הרבה יותר. אבל אני אצליח, והם לא. ואתם יודעים למה? אתה יודע למה, בלוגר אנונימי? כי אני עובדת בשביל החלום, ולא רק על הציורים. אני לא סומכת על זה שאני אשיר ברחוב ופתאום יגלו אותי וישלחו אותי לסיבוב הופעות בארצות הברית. אני גם לא מפרסמת סרטון שלי שרה ביוטיוב - אני שואלת את אמא שלי, שעובדת בהוצאת ספרים. אני משפרת את הציור שלי, ומנסה לאזור אומץ להיפגש עם סופרים שלא יודעים לאייר, ואולי רוצים איורים לספר שלהם מנקודת מבט חדשה. אפילו כתבתי ספר ילדים, כדי שאני אוכל לאייר אותו ולהוציא אותו לאור, ואז אולי עוד מישהו ירצה. וכשזה יקרה, וזה יקרה, אתה בטח תשב בבית ותכתוב על זה שבסך הכל ציירתי, משהו שהמון ילדים יכולים לעשות.

ובקשר לשנאת הביבר הזאת - אני לא בליברית, אבל למה לשנוא אותו? מה הוא כבר עשה לכם? אני אפרסם כאן קטע שכתבתי לא מזמן:

 

"הוא רק בן 16, וכל כך הרבה אנשים אוהבים אותו
כל כך הרבה אנשים יעשו כל מה שיגיד.
הוא רק בן 16, וכל כך הרבה אנשים שונאים אותו
כל כך הרבה אנשים יגידו "איכס" ויתרחקו אם רק יעבור על פניהם
ומעט אנשים יהיו מוכנים להרוג אותו. מעט, אבל הרבה.
הוא רק בן 16, והוא כבר צריך לתכנן החלטות חשובות,
הוא רק בן 16, ואת החברים היחידים שיש לו הוא צריך לבחור בסולם של "מי לא יקנא"
הוא רק בן 16, וכבר התבגר.

הוא רק בן 16, וכבר למד לחסן את עצמו
מתגובות ארסיות של אנשים.
הוא רק בן 16, וכבר למד בכוחות עצמו
את כל ההפתעות של החיים.
הוא רק בן 16, ואנשים כבר צורחים עליו
שהוא גאון, שהוא אידיוט, שהוא צעיר מדי
וזה נכון, שהוא רק בן 16
אולי הוא ירצה ללכת לאיזה אי בודד
עם עצי קוקוס, ובלי אף אחד
כשהוא יילך, אף אחד לא ישנא אותו
ואף אחד לא יאהב אותו
הוא יהיה רק בן 16
והוא יהיה לבד.
כבר עכשיו הוא לבד, לא?
מי יודע איך הוא מרגיש
כשהוא שם, עומד, לאף אחד ששם איתו לא אכפת ממנו באמת.
חלקם מקנאים בטח.
כשהוא חוזר הביתה, לפעמים אחרי חצות
הוא בטח זורק הכל על המיטה, לובש פיג'מה והולך לישון
כדי לקום לעוד יום עמוס מחר.
הוא רק בן 16, ועל כל החלטה שהוא מחליט יש ביקורת בינלאומית.
הוא הסתפר, וכל העולם מתחלק לשני מחנות - אלה שאוהבים את זה ואלה שלא.
כשאני הסתפרתי, לאף אחד לא היה אכפת יותר מיומיים
וזה היה חצי מטר
וזה לא היה בינלאומי.
הוא רק בן 16, לעזאזל."

 

הרבה אנשים אמרו לי אחרי שכתבתי את הקטע הזה שאני מקנאה בו. אני לא. אני מעריכה אותו מאוד על העבודה הקשה שהוא משקיע, ואל תגידו לי שהוא לא - אפילו בהצגת בית הספר בכיתה ו' השקענו חודשים ארוכים. אז בהופעה שמיליוני מעריצים יראו, עם אפקטים מיוחדים והכל?

הרשה לי להזכיר לך, בלוגר יקר, שאתה אמרת שהוא רק ילד בן 17, כמו מיליון בני 17 אחרים. אז תן לי לחדש לך - לא כל הילדים דומים! יש גאונים מוזיקליים, יש ילדים עם הפרעות קשב וריכוז. יש את איתי, יש את דנה, יש את ג'ק ויש את... איזו הפתעה, ג'סטין ביבר! שהוא לא פחות ייחודי מכל השאר. אז נא להימנע מגזענות נגד ילדים בני 17 (וגם בני 13, כשחושבים על זה).

 

תמליצו, בבקשה. אני לא אפסיק לפרסם את הפוסט הזה עד שהוא יישב לו בגאווה ברשימת המומלצים. כי אני רוצה שכל העולם יידע, וילמד את הלקח - כל אחד, אם הוא ירצה, יכול לעשות הכל.

 

בלוגר יקר, זה לא אתה, זאת אני. וכשתראה את הבלוג הזה, תסתכל אחורה. על הקיר בחדר שלך. רגע, מה אני רואה כאן? זה פוסטר של ג'סטין ביבר?! אולי אתה לא כזה גרוע. רק אל תחרוט את השם שלו על היד שלך, אי אפשר להוריד את זה בלייזר.

 

*כשאני כותבת אני לא ממש שמה לב, במיוחד כשאני כועסת, אז אם פגעתי במישהו אני מתנצלת.


נכתב על ידי , 13/4/2011 17:44  
25 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





Avatarכינוי: 

בת: 24

תמונה




הבלוג משוייך לקטגוריות: פילוסופיית חיים , סיפורים , אומנות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לrainy like heaven אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על rainy like heaven ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2022 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)