Its My Life

האור כבוי. המאוורר מסתובב כמטורף. הכרית מכוסה דמעות, דמעות ודם.

והיא בוכה. בכי היסטרי. אין לה מה לבכות. היא בכתה מספיק. אבל זה כבר נהיה הרגל. לבכות.

היא מחבקת את עצמה בחוזקה. 'היא מאבדת את דעתה' לוחשת. לחישה רפה. זועקת לעזרה. והיא מחזיקה את עצמה. כי אין מי שיחזיק אותה.

וזה מהדהד לה בראש. לא מפסיק להדהד. משפטים נדחסים מכל עבר. היא חייבת להפסיק. חייבת.

אז היא מפסיקה. כי אין מי שיפסיק. היא מכבה את המאוורר. זורקת את הכרית. מדליקה את האור. ממלמלת 'הכל בסדר עכשיו. הכל בסדר'.

לפעמים, אני מסתכלת אחורה, וכל כך רוצה לחזור. ולפעמים, אני מסתכלת אחורה, וכל כך נגעלת מעצמי.

איך הייתי מסוגלת.

לפעמים אני כל כך משתוקקת לכאב.

לפעמים אני כל כך משתוקקת שהכל יפסיק.

לפעמים, אני לא רוצה להרגיש. זה כואב מידי.