בכל פעם מחדש לברוח מההרגל הישן הזה שכבר כמעט לא קיים אצלי,

להסתכל על הכותרות בדף הבית של ישרא "רוצה להיות רזה" "הפעם אני ארד" "בחופש אני ארזה" "פרו-אנה" ועוד כל מיני כאלה שמפחידות אותי, בד"כ בזמן האחרון אני רק מסתכלת וממשיכה לי

אך יש גם פעמים כאלו

שאני מסתכלת בכאב ופחד ענק, שרק מידי פעם מלווה בגעגוע שורף ..

ויש גם פעמים שאני מתלבטת אם להיכנס או לא. תישעים וחמישה אחוז מהפעמים אני לא נכנסת. אבל עדיין יש פעמים שכן ..

ומה אז ?

אני כבר לא מקנאה, רק לעיתים רחוקות מאוד.

אני מתחילה להרגיש שלמה עם עצמי.

אבל אם נודה באמת, עד כמה שקשה ועד כמה שהיא כואבת,

אני עדיין לפעמים, בסתר, בשקט, חושבת שאולי, ואם, ולמה ..

אבל לא, אסור לי.

תשתיקו אותי.