לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

משימת חיי


אורית. 38. רווקה סטרייטית. בעלת מקצוע חופשי ועבודה בינונית. עמוסת רגשות ובעיצומה של דרך מפותלת להפוך לאם-יחידנית. כל מי שמכיר אותי חושב שזו משימה התפורה למידותיי. אני לעומת זאת חסרת נשימה. הסוף יהיה ללא ספק מושלם. על הדרך עד עכשיו ומעכשיו-אני רוצה לספר.

Avatarכינוי:  mission-baby

בת: 51

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2012    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
7/2012

משהו עומד באוויר


סוף העונה, כל חלון מראה כבר
את סוף העונה, בלילות כאלה
היא לא ישנה, משהו עומד באוויר.

שיבושים הורמונליים שיבשו גם את דעתי בשבוע האחרון. התכנונים הממוספרים שלי משתנים להם מרגע לרגע בהמתנה לאורח הזה שמגיע בכל חודש. היום הוא הגיע. עכשיו אני באמת מתחילה לספור. מצויידת בהרגשה חזקה ומאוד אופטימית שהפעם הבאה היא הגורלית, התחלתי למלא את היומן בכל אותם מספרים המנהלים ביד רמה את חייהן של כל מטופלות הפיריון באשר הן. כמה ימים לפני, כמה אחרי, כמה תוך כדי, כמה זריקות ביום, ממתי מתחילים לספור, מתי מסיימים לספור - בקיצור תואר ראשון במתמטיקה משולבת בסטטיסטיקה. ואני בכלל לא ידעתי שאני כזאת. וכבר כמה ימים מנגן לי השיר הנפלא הזה בראש ועל השפתיים, עם הלחן האופטימי של קלפטר. ואני באמת מרגישה שמשהו עומד באוויר, שפרק נגמר וכל הסימנים שהקיץ עבר ושוב הגיע סתיו את העיר. היובש הפריוני נגמר והסתיו הרענן והאוורירי מגיע לו עוד מעט. בקרוב זה יקרה. עוד 27 ימים מתחילים זריקות. זה נשמע קצת לא נורמלי שאני מתרגשת?

נכתב על ידי mission-baby , 24/7/2012 15:10  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



תחושת בטן


וכבר עבר די זמן מאז שהיינו פה...

נכון, הזנחתי. אל תכעסו אבל אחת המטרות בבלוג הזה היא בפעם הראשונה בחיי להיות מחוברת לתהליך בו אני המרכז, הכל מתוכנן כך שיהיה לי נוח, שאני אהיה מרוצה ושלא אצטרך להתחשב באף אחד. זה מוזר לי הרבה יותר ממה שנדמה. מעולם לא שמתי את עצמי במקום כזה ואף להיפך. תמיד דאגתי לכולם שיהיו מרוצים, שמחים, שבעים, נינוחים. אני הסתדרתי עם השאריות ומבחינתי זה היה בסדר. את המחירים שילמתי אבל את השעורים למדתי רק לאחרונה. אז עכשיו – אני במרכז. מי שרוצה צריך להתאים את עצמו אלי ויותר מכך – לתהליך אותו אני עוברת שהוא כרגע מרכז חיי ואין מלבדו כמעט דבר. גם הבלוג. ימתין עד שיהיה לי מה להגיד או לכתוב. אין קצב שמוכתב ואין חובה למלא דפים.

אז מה קרה מאז הפעם האחרונה?

סיבוב 10 הניב לראשונה ערכים הורמונאליים גבוהים מתמיד ובפעם הראשונה גם 3 ביציות. רק אחת הופרתה, היה עובר איכותי למדיי אבל גם הסיבוב הזה כשל. למרות המנוחה הכמעט מלאה שגזרתי על עצמי, למרות שכמו תמיד האמנתי שהפעם היא הפעם. השוני הגדול שהניב התהליך הזה בא לידי ביטוי בעיקר בהתמודדות שלי עם הכשלון. בניגוד לפעמים הקודמות, מצב הרוח שלי היה מרומם, אופטימיות כמעט לא אמיתית מילאה את ריאותיי ואני מסתובבת בעולם עם אושר פנימי לא מוסבר שהוא אולי סימן לבאות.

יש לי תחושה טובה ומאוד אנרגטית (ולא רק בגלל הדיקור הסיני...) לקראת הפעם הבאה. כזו שמעירה אותך באמצע הלילה ואין לך מושג למה. כזו שמכניסה בעצמות מן תחושת שלווה לא מוסברת ויכולת להכיל את כל הכעסים והדברים המרגיזים בעולם – כאילו הם אינם שם. תחושה שהפעם הבאה היא הפעם הקובעת.

 

תחושת בטן.

נכתב על ידי mission-baby , 18/7/2012 14:40  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: 30 פלוס , הורים צעירים , בדרך להורות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לmission-baby אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על mission-baby ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)