כאשר הייתי קטנה, היו לי שני חברים הכי טובים. לאחד קראו יובל ולשני טל.

יובל היה החבר הכי טוב שלי מגיל אפס עד כיתה ו'. תמיד הייתי הולכת אליו והוא היה בא אליי.

ההורים שלנו היו חברים טובים, האבות שלנו היו עובדים באותה העבודה אפילו. זה היה מאוד משעשע אז.

תמיד כשהוא היה בא אליי, הוא היה מביא מכוניות צעצוע, משאיות, כל הדברים שבנים אוהבים. וגם אני אהבתי פעם.

היינו הולכים לגן השעשועים ומשחקים בחול, מתגלשים במגלשות, מתנדנדים בנדנדות, כל כך נהנים. זה היה ממש כיף, כל כך אהבתי את התקופה הזאת.

כל יום אחרי הגן, הוא היה בא אליי והיינו משחקים וצוחקים. היתה לי גם בריכה קטנה בבית, אז היינו נכנסים. אמא שלי היתה מכינה בלוני מים.

והאמאות שלנו היו יושבות ומדברות, הן חברות טובות- אפילו היום. 

את טל הכרתי קצת אחרי, אני חושבת שבכתה א' או ב'. אבא שלי ואבא שלו היו חברים מאוד מאוד טובים. ההורים שלו היו גרושים ואף פעם לא ראיתי את אמא שלו, אולי לכמה שניות. אבא שלו היה איש טוב. הוא היה ממש נחמד. אם טל תמיד הייתי משחקת מחבואים וכל השטויות האלו. גם איתו מאוד נהניתי.

הוא היה כל כך חמוד, וגם עכשיו. בכיתה א' או ב', אבא שלו היה תמיד אוסף אותנו מבית הספר ולוקח אותנו אליו הביתה, היינו הולכים לאכול ומשחקים עד הערב. גם יובל וגם טל היו חברים שלי עד כיתה ו', אך כשעלינו לחטיבה, הם לא היו איתי באותה הכיתה. עד שהחליטו לערבב את הכיתות מחדש כי הרבה ילדים התלוננו על הכיתות. ואז יצא שהם היו איתי ביחד באותו הכיתה.

אני עדיין מדברת איתם, מן הסתם. אבל זה כבר לא כמו פעם. עכשיו אנחנו סתם מדברים כמה דקות, או בשיעור וצוחקים.

כבר לא נפגשים, או יושבים ביחד לבד. זה כבר לא כמו פעם. כל כך חבל על הקשר הזה. כל כך אהבתי את זה.

אפילו בחד סוכות לפני כמה שנים, כשהייתי קטנה, אבא של טל הזמין את המשפחה שלי לסוכה. אני זוכרת את זה כל כך טוב.

אני כל כך רוצה לחזור לתקופה הזאת. שהכל היה טוב. שהייתי עם החברים הטובים שלי. שהיינו נהנים כל כך, צוחקים, משתוללים.

רוצה לחזור לאותה התקופה ולא לגדול. רוצה לחזור להיות ילדה קטנה וחמודה.