תפסתי אותו חזק וצחקתי, "טוני אני אפול!" אמרתי אבל לא יכולתי להפסיק לצחוק, הוא התעלם ממני והניח אותי באוטו שלו שהיה ממש כמה מטרים מאתנו."לאן נוסעים?" גיחכתי מביטה בו כשנכנס לאוטו.
" רחוק מהכנסייה." משך בכתפיו בחיוך קטן והחל לנסוע, יוצא מהרחוב ופונה פה ושם.
" יש לך מושג לאן אתה נוסע או שאתה סתם פונה באופן אקראי?" תהיתי מרימה גבה.
הוא משך בכתפיו בתמימות " אני סתם פונה."
צחקתי " ומתי אתה מתכנן לעצור?" שאל,
" כשאני אמצא חניה.." צחק והמשיך לנסוע, אחרי כמה דקות הוא מצא חניה מחוץ למוזיאון התרבות הרומית ויצא החוצה מושיט לי יד. הנחתי את היד שלי בידו והוא משך אותי החוצה. הוא הסתכל מסביב כאילו מחפש מקום ראוי לעמוד בו.
צחקתי ותפסתי אותו "אתה ממש מצחיק." ציינתי בשקט וחיבקתי אותו, מביטה בפניו,
הוא חייך וחיבק את מותניי מישיר מבט מטה אל עיני, הרי הייתי נמוכה ממנו בהרבה , בעיקר בהיעדר העקבים שנהגתי ללבוש כשיצאנו ובהם נראיתי בגובה נורמאלי בהשוואה לשלו.
רציתי לנסות ליזום, אבל לא משנה כמה עמדתי על קצות האצבעות זה לא הספיק בלי שהוא יתכופף אלי.
נאנחתי "אני לא מגיעה אלייך." אמרתי וכרכתי את זרועותיי סביב הצוואר שלו, הוא צחק בשקט והרגשתי איך הוא מרים אותי כך שקצות האצבעות שלי כבר לא נוגעות ברצפה, הפנים שלי היו בדיוק מול שלו, עיני מול עיניו, הוא קירב את פניו אל שלי ועצמתי את עיני. הלב שלי פרפר בחזה שלי בקצב מטורף ולא היה אכפת לי מי מסתכל עלינו. לא חשבתי על כלום, אפילו, או אולי בעיקר, לא על מתאו. הוא לא יכנס לנשיקה שלי ושל טוני, אני לא אתן לו.
אחרי כמה דקות התנתקנו, הסתכלתי עליו סמוקה והוא הרפה ממני בעדינות כך שרגלי נגעו שוב ברצפה.
"הממ.. אני אחזור ללכת עם עקבים.." מלמלתי כהסקת מסקנות מהנשיקה,
הוא צחק "כן, זה יכול להקל עלינו בעתיד.." הסכים, שנוכל להתנשק בלי שהוא ירים אותי.. זה יכול לעשות את הדברים מעט נוחים יותר. הפלאפון שלי רטט לעוד מסרון, שוב ג'מה:' אמא שלך רוצה ללכת הביתה, בניטו איתי ניפגש בבית.' כתבה.
" ממ.. צריך לנסוע הביתה.." אמרתי מביטה בטלפון "בניטו עם ג'מה."
הוא הנהן וחזרנו אל האוטו, נוסעים לכיוון הבית "נו, דיברת עם בניטו?" שאלתי אחרי כמה דקות,
הוא חייך "כן." אמר
הרמתי גבה מביטה בו " אתה לא רציני.. מה אמרת לו?" גיחכתי.
" שאת חברה שלי אז שישמור מרחק." אמר ברצינות תהומית,
צחקתי "אוי טוני.. הילד בן 8, זה לא כאילו הוא ינשק אותי פתאום." מלמלתי
הוא משך בכתפיו " שגם לא ישכב על המיטה עם הראש על הברכיים שלך.."
נאנחתי "אוקי, אם זה מפריע לך.." משכתי בכתפי.
הוא חייך חיוך קטן וחנה מחוץ לבית שלו "בוא, תיכנס.. יש אצלנו ארוחה תמיד אחרי הכנסייה." אמרתי ויצאתי מהאוטו. הוא הנהן ויצא גם הוא מהאוטו, " ד"א זה כנראה יהיה מביך בשבילך.." ציינתי ומשכתי בכתפיי,  הנחתי את היד שלי על הגב שלו והוא חיבק את הכתף שלי בחיוך.
נכנסנו פנימה אל הבית, בניטו, ג'מה ואמא שלי ישבו סביב השולחן והרימו את מבטם כשנכנסנו,
אמא שלי בחנה את טוני שוב, כאילו הבהייה בו בכנסייה לא הספיקה. ואז חייכה אליו חיוך חביב,
"בואו, חיכינו לכם עם הארוחה.." אמרה, הנהנתי והתיישבתי ליד ג'מה, טוני התיישב במקום הפנוי ליד בניטו, מולי.
אמא שלי הושיטה יד אחת אלי ויד אחת לטוני, הנחתי את היד שלי בידה ותפסתי את היד של ג'מה שידה השניה אחזה בזו של בניטו. הבטתי באמא שלי מחכה שתברך אבל היא הביטה בטוני והנידה בראשה,
מעבירה לו את הכבוד. הוא כחכח בגרונו מסמיק מעט.
" אלוהים, תודה לך על כל האוכל שיש על השולחן הזה, על האנשים שיושבים סביבו וגם על אלו שלא." אמר, הבטתי בו וחייכתי אליו חיוך רגוע.
"אמן." אמרנו כולנו ביחד ושחררנו את הידיים.
"מה למזוג לך, מתוק?" אמא שלי קמה, פותחת את הסירים שהיו על השולחן ולוקחת בידה את הצלחת של טוני. היא קראה לו מתוק. זה רק מסמן שגם מבחינתה הוא עבר את המבחן.
הוא היה כל-כך מנומס, הוסיף בבקשה ותודה בכל משפט שני והחמיא לה על הבישולים שלה,
הוא היה מושלם פשוט. לא יכולתי להפסיק להסתכל עליו במשך כל הארוחה, מהופנטת לדרך ההתנהלות שלו, הכל כל-כך רגוע כאילו הוא בכלל לא מתאמץ להיות כזה.
אחרי חצי שעה כולם סיימו לאכול ועברנו לשתות תה בסלון, הדלקתי את ערוץ נשיונל ג'יאוגרפיק בשביל בניטו ואיסה נכנסה אל הבית מלווה בסבסטיאן.
"הו, ואיפה את היית גברת צעירה?" אמא שלי שאלה והביטה בה במבט לא מרוצה
"היו פקקים ולא רצינו להיכנס באמצע אז ויתרנו על הכנסייה.." אמרה בקול תמים והתיישבה בספה הפנויה מוזגת לעצמה כוס תה, סבסטיאן נכנס ביישני יותר בעקבותיה והתיישב ליידה כשהיא סימנה לו,
בחור ממושמע. רק כשהיא נשענה אחורה היא הבחינה בטוני ובניטו שהביטו בה מבולבלים מעט, כנראה לא ציינתי בפניהם את העובדה שיש לי אחות גדולה.
" א... הי, מי אלה?" שאלה ושתתה מהתה שלה באיטיות.
לא הייתי בטוחה איך להציג את טוני כי עוד לא הצגתי אותו בתור חבר שלי בפני אמא שלי אפילו,
אז החלטתי לתת לכל אחד להסיק מה שהוא רוצה.
"אלה השכנים החדשים שלנו.." אמרתי "טוני ובניטו."
היא חייכה חיוך קטן "אוה, הי, אני איסה." הציגה את עצמה "וזה סבסטיאן." הוסיפה,
"הי, נעים להכיר." אמר טוני בנימוס, איסה בחנה אותנו במבט מסוקרן , ישבנו אחד ליד השני. קרובים מהרגיל לשני שכנים שנפגשו לא מזמן אני מניחה. אחר כך עיניה נפגשו עם שלי והיא חייכה אלי חיוך רחב כזה  של- הבנתי מה הולך פה.
החזרתי לה חיוך קטן, נבוך מעט וחזרתי לשתות מהתה בשקט.
אחרי כמה דקות אמא שלי הכריזה שהיא עולה למעלה לשנת הצהריים של יום ראשון ובניטו נרדם על הספה, שעון על ג'מה שממש התלהבה מ'כמה שהילד הזה מתוק!!'.
" נראה לי שאנחנו נזוז.." אמר טוני אחרי כמה דקות הנהנתי וקמתי גם אני,
הוא התקרב אל ג'מה והרים את בניטו בעדינות ונופף לכולם.
"להתראות, היה נחמד להכיר את כולם." אמר בחיוך כובש והלך לעבר היציאה, הלכתי איתו פותחת לו את הדלת ויצאתי החוצה סוגרת את הדלת אחרי, הוא חייך אלי "חושבת שעברתי?" שאל בשקט,
צחקתי "בטוח. גם ג'מה וגם אמא שלי נראו מרוצות.." אמרתי בשקט והעברתי יד בשיער של בניטו שנראה כמו מלאך קטן כשישן ככה בזרועותיו של טוני.
"טוב, אז תיהי מוכנה מחר ברבע ל8?" שאל, זה כבר נהיה די קבוע שהוא לוקח אותי איתו לבית הספר במקום שאני אלך ברגל - בהתחשב בעובדה שאומנם היה לי רישיון אבל אמא לקחה את האוטו לעבודה ..
הנהנתי  ועליתי מדרגה אחת בחזרה לכיוון הדלת "ניפגש מחר." אמרתי והתקרבתי מדביקה נשיקה קצרה על שפתיו, בעזרת המדרגה מגיעה לגובה ראוי פחות או יותר. הוא חייך מרוצה והנהן "ניפגש." אמר והלך.
סגרתי את הדלת אחרי בהבעת התמוגגות, ג'מה ואיסה שתיהן התנפלו עלי בהתלהבות לא מותירות לי דרך מפלט "דיו מיו! הוא מושלם !"
חייכתי מסמיקה "כן.. הוא מדהים." הסכמתי , עלינו לחדר שלי די מפקירות את סבסטיאן לראות טלוויזיה לבדו. נשכבנו שלושתנו על המיטה ודיברנו, כמובן שווידאתי שהחלון סגור כדי שטוני לא ישמע חלקי שיחה שהוא לא אמור לשמוע.
"אז התנשקתם כבר?" שאלה ג'מה ואני הנהנתי בחיוך קטן,
"ו.. מתאו..?" היא שאלה, שתקתי לכמה שניות,
"טוב, לא חשבתי עליו כשנישקתי את טוני, אבל הוא עדיין.. את יודעת.. ברקע. קצת יותר מברקע אבל אני מנסה להדחיק אותו." סיכמתי את הנושא, לא רוצה לחשוב עליו.
היא הנהנה " אני בטוחה שעוד כמה זמן עם טוני ומתאו יצא מהתמונה. הוא באמת מושלם בשבילך אלס, הוא נראה מאוד.. דואג כזה." הוסיפה איסה
הפנתי את מבטי אליה "ומה איתך ועם סבסטיאן?" שאלתי אותה בחיוך,
היא משכה בכתפייה "זה כבר מזמן לא זה, אבל הבחור מפנק." אמרה והרימה את הרגל שלה, מתפארת בצמיד כסוף ודקיק מנוקד ביהלומים.
"הבחור מחרבן כסף, הא?" מלמלה ג'מה, בוהה ברגלה של איסה שרק צחקה והנהנה.
" אני חושבת שטוני עשיר.." אמרתי אחרי כמה שניות "כלומר, באמת שזה לא משנה לי או משהו.. אבל יש לבחור יאכטה קטנה." מלמלתי
ג'מה חייכה "נו, אז הוא בכלל מושלם." היא סיכמה "אם יימאס לך ממנו, אני פה.." אמרה בתמימות,
תקעתי בה מבט "אני אשאל אותו אם יש לו בן-דוד חתיך בשבילך." סיכמתי והיא צחקה,
"כן, גם מקובל אני מניחה.."

~~~

יודעת שהפרק הזה קצר ממה שהתרגלתם.. אל דאגה - אירוע דרמטי בפרק הבא D:

מה דעתכם?

-ברוק.