מצטערת שלקח לי המון זמן להעלות את הפרק, אבל לא ממש הגבתם וזה לא ממש נתן לי חשק להעלות פרק..
מקווה שלפרק הזה יהיו יותר תגובות (:
~~~
בערב ג'מה נסעה בחזרה הביתה ואני ישבתי בסלון עם איסה
וסבסטיאן, מביטה בטלוויזיה בשעמום.
הטלפון צלצל ואמא שלי ענתה "מה? הוו כן.. שמעתי אנשים מדברים בכנסיה אבל לא
רציתי להגיע בלי הזמנה.." היא מלמלה "ובכן... כן, אנחנו כנראה נאחר אבל
נגיע." אמרה וניתקה את השיחה.
הרמתי את מבטי אליה "מה עכשיו?" שאלתי בעייפות
" טוב, לא רציתי להגיד לך אבל משפחת ביאנקי הזמינה את כל השכונה אליהם
לברביקיו.. " מלמלה " שמעתי אנשים מדברים על זה בכנסייה אבל הביאנקים לא
הזמינו אותי באופן ישיר אז הנחתי שאולי בגלל מה שהיה בינך לבין הבן שלהם אנחנו לא
מוזמנים.. אבל , את יודעת זאת המסיבה השנתית שלהם וזה אירוע די .. גדול."
מלמלה
" אמא, הבית של מתאו זה בערך המקום האחרון שאני רוצה להיות בו עכשיו.."
מלמלתי, בטח גם אלנה שלו תהיה שם והם יתחבקו ויתנשקו כל הערב. ממש לא משהו שמתאים
לי לראות עכשיו, זה רק יעשה לי יותר בלאגן בראש עם טוני ומתאו וכל מה שניסיתי
להדחיק.
היא התיישבה ליידי "את לא חושבת שזה יראה טוב יותר אם תיהי שם ותראי לו שלא
אכפת לך מאשר שפשוט.. תישארי בבית ותראי מסכנה?" שאלה והניחה יד על הכתף שלי.
שתקתי לכמה שניות, יש בדברים שלה משהו. כולם שם יחגגו וישמחו וזה ייראה כאילו אני
פשוט לא מסוגלת להתמודד עם המראה של מתאו אז העדפתי להישאר בבית. האמת שזה המצב,
אבל הוא לא צריך לדעת מזה, בטח לא כשהרושם שהותרתי עליו הוא שהתגברתי עליו ויש לי
חבר חדש..
"אני אשאל את טוני אם הוא בא." מלמלתי וקמתי, עליתי אל החדר שלי ופתחתי
את החלון, טוני בדיוק עמד בחדר שלו מול הארון ונראה קצת מעוצבן.
הסטתי את הווילון לגמרי והתיישבתי על עדן החלון "טוני?" קראתי לו והוא
נבהל לרגע ואז הביט בי ונרגע .
חייכתי אליו חיוך קטן "עצבני?" שאלתי, הוא שפשף את עורפו והתיישב על עדן
החלון שלו בחיוך קטן,
"קצת. אמא שלי דורשת שאני אתלבש באופן רשמי למסיבה הזאת.." הוא אמר
"טוב, זאת מסיבה שכל השכונה תהיה בה." משכתי בכתפיי
הוא חייך "היא יותר לחוצה מהעובדה שהבן שלהם זה ... את יודעת. היא אומרת שאני
צריך להראות כתחליף ראוי בשבילו או משהו כזה." מלמל
חייכתי "כן, אמא שלך מאוד ישירה.." הסכמתי
הוא חייך "אז.. את באה?" שאל
" לא יודעת.. אמא שלי אומרת שכדאי לי לבוא ולהראות לו שהמשכתי הלאה מאשר..
להישאר בבית ."
הוא נאנח "היא צודקת." אמר בשקט, נראה כאילו הוא לא מרוצה מהעובדה הזאת.
פתאום חשבתי על זה שמהזווית שלו העובדה שאני אבוא ואראה את מתאו אפילו מלחיצה
יותר, אני רק חושבת על מה יהיה עם אני אראה את מתאו וזה יעשה לי בלאגן בראש..
מבחינתו, הוא מפחד שאני אראה את מתאו , אבין שכל מה שהחלטתי על לצאת איתו זה
שטויות ואעזוב אותו. אבל למרות כל זאת הוא עדיין הסכים איתו שהדבר הנכון לעשות הוא
לבוא, הוא לא חשב על האינטרסים שלו, אלא על שלי.
הבטתי בו וחייכתי אליו חיוך קטן "תתעודד, אני באה איתך." אמרתי, רציתי
לחבק אותו אבל הרווח בין החלונות שלנו היה גדול מדי.
הוא חייך ושפשף את עורפו שוב "אז להתלבש חגיגי?" שאל, משכתי בכתפי,
"אני אתלבש חגיגי.." אמרתי במסתוריות וירדתי מהחלון קורצת לו, הוא חייך
והנהן בהבנה, נכנס גם הוא בחזרה אל החדר שלו, חייכתי לעצמי וסגרתי את החלון,
מוציאה מהארון שמלה חגיגית כזאת בצבע אדום בוהק, היא היתה צמודה מהכתפיות ועד הבטן
התחתונה ושם החלה להיות רפויה יותר וקלילה. נעלתי נעלי עקב שחורות וסידרתי את
השיער בקלילות, בכל זאת לא רוצה להראות כאילו השקעתי יותר מדי, למרות שהבית של
מתאו היה בהחלט מקום ללבוש מפואר.
הוא מעולם לא סיפר איפה ההורים שלו עובדים, מה שגרם לשמועות להתחלק לשני חלקים, או
שהם עובדים בשביל המאפיה או שהם סוכנים חשאיים. אני העדפתי פשוט לא לחשוב על זה כי
כלפי חוץ הם היו אנשים מאוד נחמדים. לפחות כשהייתי חברה של מתאו.. תהיתי איך זה
יהיה עכשיו.
אחרי חצי שעה ירדתי למטה "אני מוכנה."אמרתי, איסה היתה למטה גם, היא
לבשה שמלה בצבע כחול צי ונראתה מדהים כתמיד עם העיניים הכחולות האלו שלה.. אני
נאלצתי להסתפק במשהו בין אפור לירוק.. מאכזב. לדעתי בכל אופן.
איסה הביטה בי וחייכה "הו.. את הולכת לגרום למתאו לרוץ לחדר ולבכות."
הכריזה והעבירה יד בשיער שלי מסדרת אותו, חייכתי.
" אני אסתפק בזה שהוא יחשוב שהמשכתי הלאה." משכתי בכתפי והיא חייכה, אמא
שלי ירדה במדרגות לבושה גם היא בשמלה שחורה, ארוכה יותר ומכובדת יותר משלנו.
"מוכנות בנות?" היא שאלה ולקחה את מפתחות המכונית, שתינו הנהנו והתקדמנו
אל הדלת, נכנסות אל המכונית.
הבית של משפחת ביאנקי היה בקצה של השכונה, נסיעה שארכה כמה דקות, לקחתי נשימה
עמוקה, מכינה את עצמי למה שאני עומדת לראות. ומבטיחה לעצמי שלא משנה כמה חזק
הדמעות יציקו לי בעיניים.. אני לא אתן להן לצאת, לא לפניו בכל אופן. אולי ליד
טוני..
כעבור כמה דקות חנינו בחניה הגדולה בכניסה לבית המפלצתי של משפחת ביאנקי, יצאנו
מהאוטו וכמה עובדים במדים ניגשו לקחת מאתנו את המעילים ולכוון אותנו אל החצר
האחורית שם התקיימה המסיבה, הלכנו בשביל שהואר משני הכיוונים בנרות גדולים מהרגיל
שעמדו על פמוטים ועברנו על גשר עץ שתחתיו זרם נחל קטן שנבע ממזרקה בסוף החצר.
התקרבנו אל האנשים שכבר היו שם , כמעט כל השכונה, זה היה נחמד לראות את כולם ביחד
ככה, המסיבה של משפחת ביאנקי היתה אירוע שהתקיים על בסיס שנתי, מאין מפגן ראווה
אני מניחה.
גברת ואדון ביאנקי עמדו בכניסה והתקרבנו אליהם כדי לברך אותם לשלום וכמובן להביע
את קנאתנו והתלהבותנו מהבית היפהפה שלהם.
זיהיתי את טוני עומד עם בניטו ואמא שלהם שישבה ליד הבר והוא חייך אלי, החזרתי לו
חיוך והפנתי את מבטי לאדון וגברת ביאנקי, לחצתי את היד של אדון ביאנקי וגברת
ביאנקי חיבקה אותי.
"טוב לראות אותך, מתוקה." היא אמרה והעבירה יד בשיער שלי בחיוך אימהי,
החזרתי לה חיוך, לא בטוחה אם היא באמת ובתמים מחבבת אותי כל הזמן הזה או שזו העמדת
פנים מנומסת. מתאו עמד אחריה ואלנה עמדה ליידו, הם כבר רשמיים? מה נסגר עם הבחור
הזה לעזאזל?
חייכתי אליו חיוך מושלם ולחצתי את היד שלו, הוא התכופף מעט קדימה לעברי והדביק
נשיקה ללחי, הבטתי בו בשקט ועברתי לחייך חיוך מזויף לאלנה.
"היי, טוב לראות אותך." היא אמרה בחיוך חושף שיניים, הנהנתי בנימוס,
"גם אותך." אמרתי והתקדמתי הלאה, נושפת לרווחה ברגע שעברתי את החלק
הראשון של להיפגש איתם. לדעתי עברתי אותו בשלום..
סימנתי לאמא שלי שאראה אותה אחר כך ותפסתי את איסה שלא היה לה משהו טוב יותר לעשות
וגררתי אותה לכיוונו של טוני ומשפחתו.אמא של טוני חייכה אלי חיוך רחב וקמה מהכיסא
לקראתי.
חייכתי וחיבקתי אותה "איך את מרגישה גברת מאנסיני?" שאלתי, לרגע מהרהרת
בעובדה שאין לי מושג מה הוא השם שלה..
" אני מרגישה נהדר, מתוקה. מה איתך?" שאלה והתרחקה אחורה מביטה בי
"את נראית מעולה!"
חייכתי חיוך רחב "תודה, אני גם.. אחלה."
טוני חייך למראה החיבור ביני לבין אמא שלו והתקרב לחבק אותי, אבל בניטו עקף אותו
בריצה וחיבק את הרגליים שלי, התכופפתי אליו "מה קורה מתוק?" שאלתי
ופרעתי את השיער שלו.
הוא חייך חיוך רחב ומשך בכתפיו" מסיבה של מבוגרים.." הסביר, חייכתי,
טוני שוב נראה לא מרוצה מגניבת תשומת הלב בידי בניטו, חייכתי אליו חיוך מרגיע,
בוחנת אותו במבטי.
הוא לבש חליפה רשמית – עם עניבה והכל. ונראה ממש כמו נסיך שיצא מאיזה סיפור דיסני,
התקרבתי וחיבקתי אותו חיבוק חזק "אתה ממש יפהפה." ,
הוא חייך והתכופף אלי כדי לנשק אותי "גם את... מדהימה." אמר בשקט,
חייכתי והפנתי את ראשי הצידה כך שיצא שהוא מדביק נשיקה על הלחי שלי, הוא התיישר והביט
בי במבט לא מרוצה.
צחקתי בשקט "לא מול אמא שלך .." מלמלתי בלחש והסתובבתי עם הפנים אל
בניטו, אמא של טוני ואיסה שהתחילו לדבר בניהן.
"אוה, מצטערת אממ.. תכירו, זאת איסה אחותי הגדולה." אמרתי בהתנצלות,
והיא גיחכה.
" כבר הצגתי את עצמי בזמן שאתם.. הייתם עסוקים." אמרה בחיוך מסוקס,
תקעתי בה מבט כזה,
ואמא של טוני חייכה במבט תמים, רק בניטו נראה קצת לא מרוצה מכל הסיפור אבל הוא לא
אמר כלום.
הסמקתי בשקט ואמא שלי התקרבה אלינו בחיוך יוקרתי, השתחררתי מהיד של טוני שעטפה
אותי, מרגישה נבוכה מעט מולה, מעניין מה היא חושבת על כל הסיפור הזה של חבר חדש
אחרי שבועיים..
טוני נאנח בשקט כאילו מנסה להבין ממה אני נבוכה כל-כך, היא ואמא של טוני – שבהמשך
הערב התברר לי ששמה הוא רוז – החלו לדבר ולצחוק בניהן. איסה הלכה לעבר הכניסה ברגע
שראתה את סבסטיאן נכנס פנימה עם המשפחה שלו והדיג'יי הכריז על כך שהערב מתחיל
באופן רשמי.
מכיוון שזו היתה מסיבה רשמית של מבוגרים הנחתי שלא יהיו טראנסים מקפיצים אלא בעיקר
מוזיקה שקטה יותר שהם יכלו להאזין לה תוך כדי התעסקות בעסקים שלהם.
טוני הושיט לי יד ברגע שהמוזיקה החלה להתנגן וחייך אלי חיוך מתוק, החזרתי לו חיוך והושטתי
לו את ידי.
הוא הוביל אותי אל הרחבה שעמדה במרכז החצר, רקדו עליה כמה זוגות מבוגרים יותר
מאתנו. הוא הניח את ידיו על המותניים שלי וכרכתי את זרועותיי סביב הצוואר שלו
בשתיקה, מפהקת בשקט, לפני שיחת הטלפון ההיא עוד תכננתי ללכת לישון מוקדם ..
הוא נשק לשערי והצמיד אותי אליו ברכושנות, חייכתי, "מה.. התגעגעת אלי?"
שאלתי בשקט, תוהה מה עומד מאחורי סימון הטריטוריה הזה.
הוא צחק בשקט אבל לא ענה, עזבתי את זה והשענתי את הראש שלי על החזה שלו.
המבט שלי קלט את מתאו שהוביל את אלנה אל הרחבה, היא חייכה חיוך ביישני כשהמבטים הופנו
אליהם והם החלו לרקוד צמודים על הרחבה. הוא התכופף ולחש לה משהו באוזן והיא צחקה
בשקט. לאחר מכן מתאו הפנה את מבטו אלי ומבטינו נפגשו, חייכתי אליו חיוך אדיש
והפנתי את מבטי לצד השני.
טוני הניח את ידו על הסנטר שלי והרים את מבטי אליו.
" מה את מרגישה?" שאל בשקט, ידו נחה על הלחי שלי. המבט שלו היה נוקשה,
כאילו הוא מכין את עצמו לשמוע מה שיש לי לומר, גם אם זה יהיה קשה.
" טוני.." מלמלתי בשקט והסטתי את מבטי ממנו,
"תגידי לי." ביקש
"די, טוני." אמרתי קצת יותר בהחלטיות והזזתי את היד שלו מהפנים שלי,
הוא הנהן בשקט "הבנתי." מלמל,
" אל תעשה לי את זה, טוני. זה לא פייר." אמרתי בשקט
"אני מצטער, אני לא עברתי הכנה לאיך להתנהג כשיש לך חברה שמאוהבת בבחור
אחר."
התנתקתי ממנו, מישירה מבט לעיניים שלו וירדתי מהרחבה הולכת במהירות לחלק האחורי של
החצר מבלי לשים לב למבטים שליוו אותי, בניהם גם המבט של מתאו. הלכתי והתיישבתי על
ספסל נדנדה באזור חשוך שלא היו בו אנשים בכלל. טוני ידע שיש לי רגשות כלפי מתאו
כשהוא הזמין אותי לצאת, והוא יודע שאני עדיין אוהבת אותו, הזהרתי אותו. אפילו הוא
אמר את זה .. אז למה לעזאזל הוא עושה לי את זה?
~~~
אז.. מתחילים סיבוכים כמובן, מה דעתכם? בבקשה תגיבו חברים, אני מחכה לביקורת/הערות/הארות שלכם :)
ושוב סליחה על העיכוב עם הפרק..
- ברוק
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
שרידים - סיפור בהמשכים