אני לא אכנס להתנצלויות ודיבורים, פשוט קבלו פרק מאוד מאוד ארוך (:

~~~

 טוני ירד מהרחבה בצעדים איטיים והבעת פנים קשוחה, אמא שלו הביטה בו ונאנחה בשקט,
"מה עשית עכשיו, אנטוניו?" היא שאלה באימהיות והניחה יד על הכתף שלו.
הוא נאנח בעצבים "כלום, אמא."
היא התיישבה על הכיסא הגבוה של הבר כדי להיות פחות או יותר בגובה שלו,
" טוני, אתה צריך להתמודד עם הכבוד שלך, ולתת לה את הזמן שהיא צריכה כדי לשכוח ממנו." אמרה בשקט, היא הרי ידעה את הסיפור בין אלסיה ומתאו בעקבות השיחה שלה איתה לפני הדייט הראשון שלה ושל טוני.
הוא הרפה מעט את הכתפיים שלו "זה קשה אמא." מלמל בשקט
"אני יודעת, מתוק.." אמרה והניחה יד על הכתף שלו "אבל שווה לך לאבד אותה בשביל הכבוד הזה?"

ניגבתי כמה דמעות בשקט, מביטה בנחל שזרם ליידי. שנאתי את זה שמתאו ראה אותי הולכת והוא בטח חושב שזה בגללו. הוא בטח מאושר מזה. וטוני.. יכולתי להבין אותו,
ברור שזה כואב לו, שהוא חבר שלי וכשאני מסתכלת על מתאו הלב שלי מחמיץ פעימה,
אבל אם הוא רק היה נותן לי קצת זמן... מה הוא שואל אותי מה אני מרגישה? מה אני כבר יכולה לענות לו על שאלה כזאת?. משכתי באפי בשקט והסתובבתי כששמעתי צעדים מתקרבים אלי, טוני התיישב ליידי בשקט, הסתכלתי עליו כמה שניות והפנתי את מבטי הצידה.
" א.. אני מצטער." אמר בשקט " זה פשוט.. זה קשה לי, אני די קנאי.. ולחשוב שהוא מסתכל עלייך וזה גורם לך.. להרגיש משהו.. זה לא פשוט כמו שחשבתי שזה יהיה, להתעלם מזה." מלמל
"טוני אני.. אני יודעת שזה קשה, אבל אני יודעת שההבדל בין מה שאני מרגישה כלפייך למה שאני מרגישה כלפיו זה שכלפייך אני באמת רוצה להרגיש את מה שאני מרגישה. ממנו אני מנסה... לשכוח."
הוא חיבק אותי קרוב אליו "אני יודע, אני לא צריך ללחוץ עלייך.. מצטער." אמר
"זה בסדר.." אמרתי בשקט וחיבקתי אותו "פשוט, באמת.. תן לי זמן.." מלמלתי,
הוא הנהן וליטף את השיער שלי " אל תבכי." ביקש וניגב את האיפור המרוח שלי "את כל-כך יפה.."
הסמקתי בשקט, והשענתי את הראש שלי על הכתף שלו.
" אני כל-כך לא רוצה להיות פה עכשיו.." אמרתי בשקט,
"אני יודע.." הוא אמר בשקט וליטף את השיער שלי "קר לך?" שאל והוריד את הג'קט שלו,
"קצת.." משכתי בכתפיי, הוא הניח אותו על הכתפיים שלי וחזר לחבק אותי.
נאנחתי בשקט "רוצה שנחזור לשם? בטח אנשים מדברים.." מלמלתי.
"אנשים או מתאו?" הוא שאל בשקט,
"אנשים, טוני." נאנחתי בשקט " בבקשה תחזור להיות אתה. עם הביטחון העצמי והכל.. אני איתך, לא איתו. מבחינתך הוא לא קיים." ביקשתי וקמתי "אני אתמודד עם הרגשות שלי לבד. אתה פשוט .. תתנהג כרגיל."
הוא  הנהן "אני אנסה.." אמר בשקט וקם, לקחתי את היד שלו והלכנו בחזרה אל אזור המסיבה, איסה וסבסטיאן רקדו על הבמה ואלנה ישבה בצד בפרצוף כועס.
מתאו ישב על הבר ושתה בירה, תפסתי את היד של טוני ומשכתי אותו אל הרחבה בחיוך "בוא פשוט.. נהנה." ציוויתי  וכרכתי את זרועותיי סביב הצוואר שלו מחייכת אליו חיוך מתוק.
הוא הנהן וחייך חצי חיוך, " בוא לפה." ביקשתי והתמתחתי על קצות האצבעות כמה שיכולתי, הוא צחק בשקט והתכופף אלי מדביק נשיקה על השפתיים שלי. חייכתי והורדתי את ידי אל הגב שלו, מחבקת אותו חזק ומשעינה את ראשי על החזה שלו "יופי." אמרתי בשקט והמשכנו לזוז באיטיות.
הוא נאנח בשקט, כנראה מוותר על התדמית הקשוחה שניסה להשוות לעצמו,
"יופי." הסכים בשקט ונשק למצח שלי.
השיר השקט נגמר ושיר אחר החל להתנגן במקומו, הרגשתי את טוני מתקשח פתאום ומהדק את אחיזתו,
הרמתי את ראשי "מה..?" מלמלתי ואז ראיתי אותו. מתאו התקרב לעברנו לא מסיט את מבטו ממני,
הוא נעצר כחצי מטר מאתנו ואז מבטו עבר אל טוני.
" אולי תשחרר אותה לריקוד אחד?" הוא שאל בקול שקול ואז הביט בי,
טוני נראה מהסס לכמה שניות " אני לא חושב." אמר בקול יציב,
"אולי זאת החלטה שהיא צריכה לקבל?" שאל, לא יכולתי לנתק את מבטי מהעיניים הכחולות שלו, הוא עדיין היה בעל השפעה עצומה עלי, בין אם היה מודע לכך או לא.. הוא רק היה צריך לבקש.
"א.. אוקי." מלמלתי והתנתקתי מזרועותיו של טוני, הוא שיחרר אותי בחוסר רצון והביט בי במבט פגוע משהו,
חייכתי אליו חיוך אגבי כזה וחזרתי להביט במתאו,
" תשמור על הידיים שלך." שמעתי את טוני אומר לו בקול מאיים והוא ירד מהרחבה, מתיישב ליד הבר ומבטו נעוץ בנו, מתאו תפס את ידי והניח אותן סביב הצוואר שלו, ממקם את ידיו על המותניים שלי.
כחכחתי בגרון, לא נצמדת אליו והחלטתי לנסות להראות אדישה,
"אז, מאיפה זה בא פתאום?" שאלתי,
הוא משך בכתפיו "ריקוד לזכר הימים הטובים, מה רע?" שאל,
"הימים הטובים האלה היו לפני שבועיים, מתאו, זה לא זיכרונות ממלחמת וייטנאם."
הוא חייך "התגעגעתי לסרקזם שלך.." מלמל בשקט, מבטו נודד משפתיי אל עיניי " אני שמח לגלות שאת שומרת עליו למרות הבחור החדש והרגיש שמצאת לך."
" אני לא חושבת שאני רוצה לדבר איתך עליו ." אמרתי בקשיחות
"בטח שלא.." אמר בהסכמה והנהן בפרצוף כביכול רציני "עוד מעט תגידי שאת גם לא מתגעגעת אליי."
גלגלתי את עיני "כזה פוץ.." מלמלתי בשקט "כן, אני מתגעגעת, אבל זה יעבור לי.", הוא חייך, נראה מרוצה יתר על המידה "למה חשוב לך שאני אתגעגע אלייך?" שאלתי
" אני אמרתי שזה חשוב לי?" שאל, מרים גבה.
"אל תענה לי בשאלה על שאלה." ביקשתי, מתעלמת מההתחמקות.
הוא משך בכתפיו "היינו ביחד הרבה זמן, זה שנפרדנו לא אומר שלא היית חשובה לי כל הזמן הזה, רציתי לדעת אם.. זה עדיין שווה משהו בשבילך, כל מה שעברנו."
" אתה יודע, אם היית נפרד ממני ואז מכיר חברה חדשה המצב היה אחרת, העובדה שיצאת עם מישהי שבועיים בזמן שעוד היינו ביחד.. זאת הבעיה שלי איתך, מתאו. זה הדבר היחידי שגורע ממה שהיה לנו ביחד כל הזמן הזה, כי אם מה שעברנו היה שווה לך משהו, היית עוזב אותי עם קצת יותר כבוד " אמרתי
"זה לא היה מתוכנן.." הוא מלמל בחוסר נוחות.
"זה לא מעניין אותי כל-כך. אתה פישלת, אבל מצאתי מישהו טוב יותר ממך, אז אני מקווה שתהנה עם בת הזוג שלך ואני אהנה עם שלי." סיכמתי והורדתי את ידי מהצוואר שלו.
ידיו נשארו על המותניים שלי כמה שניות והוא לא התיק את מבטו מעיני, ממש כאב לי להפנות את מבטי הצידה "להתראות, מתאו." אמרתי ותפסתי את ידיו, מזיזה אותן ממני, ליבי מחסיר פעימה רק מהמגע בהן.
ירדתי מהרחבה והלכתי לטוני, לא מביטה אחורה אבל עדיין מרגישה את המבט שלו מחורר חורים בגבי.
טוני הניח את ידיו על הכתפיים שלי והביט בעיני, עצמתי אותן לכמה שניות "בוא נלך מפה." ביקשתי בשקט ומשכתי באפי, הדבר האחרון שרציתי לעשות זה לבכות מול מתאו.
הוא הנהן בשקט וסימן לאמא שלו  שהוא הולך, איסה הביטה בי והנהנה מהר, מסמנת לי שהיא כבר תסביר לאמא לאן נעלמתי ושאני לא צריכה לדאוג בנוגע לזה, שלחתי לה הנהון קטן ואני וטוני יצאנו משם.
טוני הביט אחורה תוך כדי ההליכה, הנחתי שהוא מחפש במבטו את מתאו.
יצאנו משם, לא יכולתי לנהוג כי אמא ואיסה צריכות את המכונית וכך גם טוני השאיר אותה לאמו ולבניטו,
"בוא פשוט .. נלך." ביקשתי בשקט, מובילה אותו אל מחוץ לשערי הברזל שכיתרו את אחוזת ביאנקי . התקדמנו במורד הרחוב כמה דקות ולבסוף נעצרנו על ספסל באחד הרחובות השוממים של השכונה.
"אני לא יכולה איתו, טוני.." מלמלתי בשקט אחרי כמה שניות "הוא יודע מה הוא עושה לי."
טוני נאנח בשקט וחיבק אותי קרוב אליו "אני לא יודע מה להגיד לך אלסיה, זה.. את צריכה להחליט מה את רוצה לעשות מכאן. אני אגבה כל מה שתחליטי." אמר בשקט, מצחו נחרש קמטים.
כאב לי עליו, באמת, הוא רק עכשיו אמר לי שהוא ינסה להתמודד עם לראות אותי ככה, מושפעת ממתאו בכזאת קלות.. לא חשבתי שאני אהיה זו שלא אוכל להתמודד עם זה, וברור שיש לי רגשות כלפי טוני, אבל הם פשוט מתגמדים בכל פעם שמתאו מסתכל עלי.. לכדי כלום.
"טוני, אני לא רוצה לפגוע בך.." אמרתי בשקט "ואני.. טוב, אני צריכה אותך. אני לא רוצה לאבד אותך.."
" את לא תאבדי אותי." הבטיח "אבל אני לא רוצה שתעשי משהו שאת לא רוצה. ש.. תיהי איתי אם את לא רוצה." מלמל בשקט וקם "בואי, אני אלווה אותך לבית שלך." אמר ואחז ביד שלי.
הנהנתי בשקט, שואלת את עצמי מאיפה הוא מביא את קור הרוח הזה להצליח לחשוב ולהתעלם מהרגשות שלו, הרי הוא רוצה להיות איתי, הוא אולי אפילו מאוהב בי, אבל הוא בכל זאת מציע לי לחשוב ברצינות אם אני בכלל רוצה להיות איתו, הוא חושב על מה שטוב לי בהתעלמות כמעט מוחלטת מהאינטרסים שלו. ואולי דווקא אלה הם האינטרסים שלו..? שאני אהיה שלמה עם עצמי. עם הבחירה שלי.
הלכנו ברגל כמה דקות עד שהגענו אל מחוץ לבית שלי, " אתה רוצה להיכנס?" הצעתי כשעמדנו בכניסה,
הוא חשב כמה שניות "לא.. אני אתן לך קצת זמן לבד, תחשבי קצת.." אמר בשקט וליטף את השיער שלי, הוא התקרב והדביק נשיקה על המצח שלי כאילו הייתי ילדה קטנה.
נמתחתי על קצות האצבעות במטרה להגיע אל שפתיו אבל הוא רק חייך אליי חיוך מרגיע ועצר אותי.
"אאוץ'?" מלמלתי בחצי חיוך ונתתי לו מכה בכתף, הוא צחק בשקט,
"לא רוצה לבלבל אותך.. פשוט תדברי איתי מחר, אוקי?" שאל בשקט ואחז בפניי בשתי ידיו, הנהנתי, לא מסיטה את מבטי מעיניו "לילה טוב." הוא חייך אלי חיוך קטן והרפה ממני.
"לילה טוב טוני.." מלמלתי ונכנסתי אל תוך הבית, סוגרת אחרי את הדלת.
עליתי אל החדר שלי ונשכבתי על המיטה, עדיין לבושה בשמלה שלי, וקברתי את ראשי בכרית נאנחת בשקט, מה לעזאזל אני אמורה לעשות עכשיו?
אני לא יכולה להמשיך לפגוע ככה בטוני, אפילו שהוא נראה כאילו הכל בסדר והוא רק רוצה שאני אחליט, אני לא יכולה להבטיח לו שאני אשכח ממתאו. וזה בדיוק מה שאמרתי לו בהתחלה כשהוא הזמין אותי לצאת.. אמרתי לו שאני לא יודעת מה יהיה איתי. ומסתבר שצדקתי,
אני לא יכולה להיות עם טוני וכל פעם שאני אראה את מתאו אני פשוט אבכה והוא יצטרך לשבת שם ולתמוך בי. לתמוך בחברה שלו שבוכה מגעגועים אל האקס שלה, זה לא אנושי להעמיד אותו במצב כזה.
אז כן, אני אפרד ממנו.. אין ברירה אחרת.. לא אחת שהוא לא יפגע ממנה בכל אופן.
קמתי מהמיטה ופתחתי את החלון שלי, נותנת לאוויר קריר למלא את החדר שהיה חנוק מעט.
הבטתי אל עבר החלון של טוני, הוא היה פתוח אבל האור בחדר היה כבוי, כנראה שהוא עוד לא עלה לחדר, אולי מניח שזה בדיוק מה שאני עושה ונמנע מאינטראקציה מיותרת..
דפיקה בדלת למטה העירה אותי מהרהורי, ירדתי במדרגות מחדרי ולקחתי את המפתחות מהשיש, פותחת את הדלת. אמא שלי ואיסה עמדו בפתח במבטים מודאגים.
"הכל בסדר?" איסה שאלה, הנהנתי,
"הכל בסדר, זה סתם.." אמרתי בקול רגוע וסגרתי את הדלת "אני בחדר שלי." מלמלתי ועליתי בחזרה אל החדר, לקחתי מכנס טרנינג וגופיה מהארון והחלפתי את השמלה החגיגית במשהו שתיאר קצת יותר את מה שאני מרגישה כרגע. צנחתי בחזרה אל המיטה בוהה בתקרה כשדלת החדר שלי נפתחה שוב, נאנחתי "אני רק רוצה להיות קצת לבד, הכל בסדר." אמרתי שוב, לא טורחת לפקוח את עיני, איסה ואמא שלי צריכות להבין שלא הכל נפתר בזה שהן יבואו לדבר איתי. לפעמים אני פשוט צריכה קצת זמן לבד לחשוב.
"אני רק רוצה לדבר." שמעתי פתאום קול גברי, הקול של מתאו.
התיישבתי והבטתי בו "מה אתה עושה כאן?" מלמלתי, הוא משך בכתפיו והתיישב על המיטה ליידי.
"אני לא בטוח, רציתי לדבר איתך אחרי שהלכת פתאום ככה.." מלמל.
"אני מקשיבה.." מלמלתי וקמתי מהמיטה, מתרחקת ממנו.
הוא נאנח "אני חושב שאולי.. אולי עשיתי טעות." התחיל ושפשף את עורפו "כשעזבתי אותך."
הרמתי גבה, הלב שלי החל לפעום בקצב מטורף "אתה באמת מתכוון לזה?" מלמלתי, בוהה בו,
הוא הנהן ונעמד, מתקרב אלי "אני פשוט.. לראות אותך עם מישהו אחר פתאום הזכיר לי כמה אני אוהב אותך. כמה עבדתי עד שהסכמת לצאת איתי.." הוא מלמל,
" חשבתי שטוב לך עם אלנה. הרי בגדת בי איתה." אמרתי, מנסה שלא להתמסר לקסם שלו,
"היא יפה, כן, אבל היא לא את.." הוא נאנח והניח יד על הלחי שלי, מסיט את שערי אל מאחורי האוזן שלי.
"אני עם טוני עכשיו." אמרתי לו בקול רוטט, לא מסוגלת להסיט את מבטי מעיניו,
"ואת אוהבת אותו?" הוא שאל בשקט, קרוב אלי כל-כך עד שהרגשתי את נשימותיו על פניי,
"אני.." מלמלתי "אני מחבבת אותו מאוד, הוא לא יפגע בי כמו שאתה עשית." אמרתי בשקט
"אז את מתפשרת עליו, את יודעת שאת אוהבת אותי. את פשוט.. לא רוצה להיפגע שוב." הוא לחש והתקרב אלי עוד יותר, מצמצם את המרחק בנינו ומצמיד את שפתיו לשלי, עצמתי את עיני,
אלוהים יודע כמה התפללתי שהוא יתחרט, שהוא יבין שאני היא זו שהוא אוהב ולא ה.. אלנה האידיוטית הזאת. וזה הרגיש טוב,  מוכר- מתגעגע משהו, משהו שלא היה שם עם טוני.
אחרי כמה שניות התנתקתי ממנו "מתאו, אני לא מתכוונת להיות הסטוץ שלך אחרי כל מה שעברנו." אמרתי בשקט והשפלתי את מבטי,
" אני לא מתכוון שתהיי הסטוץ שלי, אני .. אני רוצה אותך בחזרה, זרקתי את אלנה כשראיתי אותך הולכת הצידה.. " הוא מלמל, היא באמת נראתה עצבנית וישבה לבד כשאני וטוני חזרנו מהשיחה שלנו.
" אני לא יודעת מתאו.. אני צריכה קצת זמן לחשוב." אמרתי והתקרבתי אל הדלת שלי, פותחת אותה.
הוא הנהן "דברי איתי." ביקש, הביט בי עוד כמה שניות ויצא מהדלת.
נאנחתי בשקט וסגרתי את הדלת כשהבחנתי שהאור בחדר של טוני דולק, והוא עמד שם והביט בי במבט כאוב "זה בסדר אלסיה, אני חושב שאני אחסוך לך את ההתלבטות." אמר לי בשקט, מביט בעיני,
"טוני.." מלמלתי בשקט ורצתי אל החלון "תקשיב, זה לא ככה.. אני.." מלמלתי, אבל לא באמת ידעתי מה להגיד, לשקר לו? להגיד שאני לא שוקלת ברצינות לחזור למתאו? שאני לא אוהבת אותו? "אני מצטערת.."
הוא שתק "זה בסדר." הוא מלמל,
"לא, זה לא בסדר." אמרתי בשקט "אני לא כזאת, טוני.." מלמלתי בשקט
הוא חייך חיוך עקום  "כנראה שכן, אלסיה." הוא אמר והלך צעד אחורה "לילה טוב."
הוא סגר את התריסים שלו לפני שהצלחתי להגיד משהו כדי להגן על עצמי, הלכתי אחורה ונשכבתי על המיטה שלי. פגעתי בטוני.. וזה הדבר האחרון שרציתי לעשות. אבל טוני ידע למה הוא נכנס כשהוא נכנס למערכת יחסים איתי. אני הזהרתי אותו.., אבל משומה זה יושב לי על הלב, המבט הזה שלו, הפגוע.. לא מרפה ממני. אני אדבר איתו מחר בבית הספר, אסביר לו מה קרה.. אולי זה יגרום לו להרגיש קצת יותר טוב, אפילו שביני לבין עצמי אני אודה שהמטרה שלי היא בעצם לגרום לעצמי להרגיש טוב יותר.

~~~

מקווה שאהבתם ומתנצלת על העיכוב בהעלאה..
-ברוק (: