אנשים מסויימים פשוט מעלים לי את הסעיף. בין אם זאת הנבלה שגנבה ממני דברים שונים במשך שנים (לא בהכרח מוחשיים) ושאני שונאת ורוצה שתצא מהחיים שלי כבר או אחי היקר והחמוד, הדפוק בשכל והאדיוט שאני בקושי מכירה, שרק לראות אותו גורם לי לרצות לצעוק אליו משום מה.
אני רואה אותו מבצע דברים בשיא האדישות והאיטיות כשחצי מהזמן אין לו מושג על שומכלום ובא לי להיתפוצץ ולצרוח ולדחוף אותו שיזיז כבר את התחת שלו מהר יותר ושיצא מהפאקינג אדישות!(אני לא באמת עושה את זה, כן?). למשל, אני מבקשת להביא לי משהו מהמדף בחדר. ואני מכוונת אותו ועוזרת לו והוא לא קולט ואומרת לו להשתמש בעיינים שלו כי יש לו אותם ושיסתכל טוב טוב ומנסה בכל כוחי לא לקרוא לו אידיוט, אבל הוא כן והוא עולה לי על העצבים!
ובכללי, בא לי להתפוצץ על אנשים אדישים ו'ביישנים' אחרים שיתחילו לעמוד שלהם ושידברו ברור, כי אני בעצם חסרת סבלנות וחמומת מזג בפנים, מסתבר.
וזה דפוק מצדי כי אני הייתי אדישה ו'ביישנית' לפני בערך שנה. וכבר לא כל כך, ואני עדיין מתקשה לדבר ברור (רק שהפעם אני מדברת מהר ובלי אוויר ומבלבלת מילים בתחביר)
והכי הכי מעצבן אותי כשהוא בא ומחבק את אמא ככה סתם. זה לא שאני שונאת אותו, ואני לא מקנאת בו על היחסים שיש לו עם אמא. למעשה, אני מודה לו על שנולד והעניק לאמא את יחסי הילד-אם שאני לא יכולתי בגלל סיבות שלא קשורות באף אחד חוץ ממני, והיחסים שלי עם אמא כרגע הם מעולים, ואני שמחה בקשר איך שהוא.
אבל משום מה, ממש-ממש מעצבן אותי כשהוא בא סתם ככה ומחבק אותה. זה נהדר שהוא אוהב אותה אבל באמת ילד - אתה כבר גדול - צא מהפאקינג הבועה\ביצה\קן ותפסיק להתנהג כמו נמושה ותתבגר כבר!!!
אני איומה. הילד הגדול כולה בן 12, וזה נורמלי לחלוטין לחבק את אמא שלך לא משנה הגיל. גם אני מחבקת אותה...לפעמים. בימי הולדת.
אבל זה באמת באמת מעלה לי את הסעיף, וקשה לי להבין למה. אולי זה בגלל שאני לא אוהבת... טוב...הבעת רגשות בפומבי? נ.ב: הפומבי זה אני, מסתבר.
עזרה, מישהו?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Kika Sparrow