בברכת היומולדת כתבתי לו, כל עוד הפרפרים בבטן- יש לנו את זה

השבוע הרגשתי שלא מרגישים לי פרפר בחזרה.
" "דעיכה". אני מרגיש דעיכה. אבל אולי זה רק לעכשיו וישתנה כשנפגש

אז מחר נפתח את זה

אני מעדיף שלא להכנס לשיחות האלה

אז להמשיך לדעוך, כאילו...וולקאם?

לא. נראה כבר. את בוכה? אני לא רוצה שתבכי...

איך אתה מכיר אותי?

את בוכה

יפה."

הוא אומר שהוא אוהב והיום אני מאמינה

יותר מאמינה בזה שהוא אוהב פחות ואני יותר, מפעם.

ובא לי פיפי ובאה לי נזלת,

אסלה קרה, בוכה ומקנחת.

מסתכלת במראה ממול ופתאום האף שהאדים נראה לי טוב, וגם הריסים הרטובים.

דאמט, הורדתי בשבילו שערות. אם היה אישה היה מפסיק לגלח כבר מזמן.