חופים

קיבלתי רגליים קרות.
אני פחדן, מוג לב, חסר עמוד שדרה שלא מסוגל להיות כנה עם עצמו ועם הסביבה ולהשלים עם העולם שלו.

אני מבין מאיפה הפחד הזה מגיע- אני בסיטואציה הזויה, מוזרה ושכואבת לי מהרבה כיוונים (אבל עדיין כל-כך טוב לי בה)  ואני מפחד לצאת מהנוחות, לצאת מהמיטה היפה שבניתי לי ולהיות כנה עם הסובבים אותי ובעצם גם עם עצמי.
אני פוחד מהתוצאות, אני פוחד מהתהליך, מפחד להיפגע ומפחד מלגרום לאנשים אחרים להיפגע, כי זה יקרה.

אבל אני לא חושב שהפחדים האלה הם תירוץ לפחדנות שלי, לזה שברגע האחרון ברחתי מהמעמד.
ברחתי מזה ועכשיו אני מבולבל הרבה יותר ואין לי מושג איך אני אביא את עצמי לאותו מקום כל-כך קרוב לאמת שוב.

אני מקווה שבקרוב.
אולי אם אני אצליח לכתוב את זה, או להגיד את זה בקול רם, להיות כנה עם עצמי, יהיה לי יותר קל להגיד את זה לך, ואח"כ לשאר העולם. אבל אני רוצה להתחיל בקטן, אולי אפילו לא להמשיך משם, אבל אפילו את זה אני לא מצליח לעשות.
אולי בקרוב אני אצליח לפלוט את זה סופסוף, אחרי שזה מסתובב לי בראש כבר שנים.
ואני דיי משוכנע שרובכם כבר דיי קלט במה מדובר, אבל זה שאני מצליח להעביר את הרעיון בין השורות (או שלא), לא עוזר לי להתקרב אליו יותר, כי אני צריך להגיד אותו בקול רם וברור כדי שהוא יתפוס באמת.

מחכה לי צעקה גדולה, וידוי ענקי בגרון.
כבר ניסחתי אותו בחלקים.
אני רק צריך למצוא את הדרך להתגבר על הפחד, למצוא עמוד שדרה, ולפחות להגיד את זה בקול רם.
אולי אח"כ אני אצליח להגיד את זה גם לך.
בנתיים, אני סתם עוד פחדן, מאלה שאתה מסתכל אחורה על עצמך ולא מאמין שהיית אחד מהם.