חופים

הימים האחרונים לא היו הימים שלי.

אני לא יודע מאיזו סיבה ואני גם לא יודע בדיוק להסביר למה הם היו ימים לא-משהו, זה פשוט ככה.

יותר מידי מטען נגרר.

ולפעמים, פתאום, סתם ככה או כי קורה משהו, פתאום מבצבץ בי כעס. זעם מתפרץ, חד כמו סכין, בלתי מוסבר ובלתי נשלט.

זעם חם, פרימיטיבי וכואב שעושה לי חשק עז לחזור לימי הקראטה שלי ולבעוט באגרטל שליד החלון, לראות אותו מתפוצץ ומתנפץ למיליון חלקים לבנים-פרחוניים.

כעס ענק ששוטף אותי כמו גל אדיר, כאב חד בראש ודקירה עמוקה בבטן ורצון להרוס, לשבור, לצרוח!!!
רק לשחרר את הזעם הבלתי מוסבר והאידיוטי הזה. לשחרר את כל הקיטור שרוצה לברוח החוצה.

אבל אני בנאדם מחושב, אני לא יכול לתת לעצמי להרוס את הבית ולשבת על הרצפה בתנוחת עובר לכמה שעות כמו שמתחשק לי, אז הסתפקתי בלזרוק חבילת עטים שמצאתי בחדר הסמוך לכיוון הקיר שמעל הספה. זרקתי אותה בכל הכוח, עם כוונה עמוקה. שמעתי את הבום כנגד הקיר וראיתי איך העטים גולשים אל מאחורי הספה והבנתי שזה לא משנה כמה אני אהרוס, אני אשאר עם זעם מודחק וענק וגם כאב מיותר ביד הזורקת.

גילגול אנרגיה אולי עובד בפיזיקה, אבל זעם כזה אי אפשר לגלגל הלאה.

הלוואי והייתי יודע לשחרר דברים לפני שהם הופכים לזעם הזה, או לפחות לחלק ממנו.

הלוואי והייתי בכלל יודע מאיפה בא כל הזעם הזה ולמה ומתי ואיך, אני רק יודע שהוא שם.

אני חושב שאני במחזור-
כואבת לי הבטן ואני עצבני מסיבות לא ברורות.