חופים

פתאום אני לא מרגיש שאני יכול לכתוב כאן.
רציתי לכתוב משהו, אבל אני לא אעשה את זה.
תקפה אותי דאגה פתאום.

קראתי אחורה.
הגעתי למסקנה שבתור שלם, הדברים שקופים יותר ממה שהם נראו לי בתור יחידות עצמאיות.

אני כבר לא יודע מה הדאגה הזאת שווה.
אני רק יודע שנמאס לי לחיות איתה,
אבל אין לי הרבה אפשרויות אחרות.

זה מה יש.

זה מה שנשאר.