חופים
ונזרום ביחד עד אינסוף, שנייה לפני שקו החוף מגיע. |
| 11/2011
כבר שעה.
כבר שעה
אני יושב מול המסך ופולט מילים.
פולט ופולט ופולט וככל שאני פולט יותר ככה יש לי יותר מה להגיד.
ככל שאני פולט יותר מה שבלב עושה לו תהפוכות ושינויים ואי-סדר אחד גדול.
ככל שאני פולט יותר אני מבין שאין מקום בפוסט אחד להכיל את כל מה שיש לי להגיד, ואני לא יכול לפרסם 3,4,5 פוסטים בבת-אחת, וגם לא פוסט אחד מחולק, ובעצם אין לי דרך להביע את כל האנארכיה הזאת שמשתלטת לי על הלב ועל המוח.
ככל שאני פולט יותר אני מבין איך שהדברים מתחברים, וכמה שהדברים לא מתחברים.
וככל שאני פולט יותר אני מאבד ספירה של השירים שצריכים להגיע בסוף הפוסט, כי לכל דבר שאני רוצה להגיד מתאים שיר אחר, ופתאום השיר שבחרתי כבר לא מתאים, ופתאום כל השירים מתאימים.
והבלאגן גואה.
כבר שעה
אני יושב מול המסך ולא מצליח להבין מאיפה כל זה מגיע.
ואני פולט ופולט ופולט וככל שאני פולט יותר ככה נגמרים לי הכוחות לפלוט.
אז אני חושב שאני אנסה לקחת גישה קצת שונה, לאור השעה האחרונה
ואשתוק קצת.
ואקווה שהמילים כבר יבואו כשהן יבואו, בסדר הנכון, בחלוקה הנכונה ובכמות הנכונה
ועם השירים הנכונים.
| |
|  כינוי:
אני והצל שלי בן: 32 תמונה |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
