חופים

זה תקוע לי בראש
ולא מצליח לצאת.
ולא משנה כמה אני מנסה להוציא את זה משם בכוח,
אני פשוט לא מצליח להבריח את זה.

זה יושב לי בראש
בצורה (כמעט) תמידית.
לפעמים אקטיבי, לפעמים פסיבי,
לפעמים יותר, לפעמים פחות,
אבל שם.
(לאחרונה יותר יותר מפחות)

זה חתום לי בראש
בצורה הזויה ולא תקינה.
וזה אסור, ולא נכון, ולא הגיוני ולא שפוי.
וזה לא בריא, ולא טוב, ופשוט אובר-אול בלתי אפשרי.
ובתור אדם הגיוני וחושב, קשה לי לקבל את העובדה שחלק ממני רץ על משהו כל-כך בלתי הגיוני ומופרך
שנוגד (כמעט) כל פיסת הגיון שאני מנסה להאכיל אותו.

זה כתוב לי בראש
בצורה שכמעט אף פעם לא חוויתי.
וזה גורם לי לעשות דברים הזויים ומוגזמים,
שרק מעצימים את זה יותר ויותר.
אבל זה מרגיש כל-כך טוב
שאני פשוט לא מסוגל להפסיק.

וכואב לי שכלפי משהו דמיוני כל-כך אני יכול לפתח קשר כל-כך חזק
כשמצד שני מדברים אמיתיים וקונקרטיים בחיים שלי אני מאבד את האחיזה,
ובכלל את הרצון לאחוז. או יותר נכון, את הצורך שהיה שם שגרם לי לרצות לאחוז.
 
זאת סוג של של התמכרות,
גם ככה אני שקוע עמוק בזה,
וככל שאני משתף עם זה יותר פעולה
קח אני שוקע עמוק יותר.
שוקע עמוק במציאות בלתי אפשרית.
שוקע עמוק במעשים שפוגעים בי, ובעקיפין גם באנשים מסויימים סביבי.
שוקע עמוק במין ורוד מזוייף ובלתי מציאותי,

אבל הוא שם בשבילי. ואני לא מצליח להיפטר ממנו.
כי אולי אם הייתי מצליח, הייתי גם מצליח להמשיך הלאה.

זה תקוע לי בראש
ולא מצליח לצאת.
ואני חייב, פשוט חייב להמשיך הלאה.
אני חייב לתת לדברים בריאים ואמיתיים יותר לתפוס את המקום הזה אצלי בראש ובלב.
אני חייב למצוא דרך להוציא לעצמי את זה מהראש
לפני שאני אעשה משהו שאני (אולי) אתחרט עליו, בשם קונספט או סיבה שבכלל לא קיימים באמת.

זה בניין קלפים כזה, שלמרות כל רוחות ההיגיון החזקות שאני נושף עליו פשוט מסרב ליפול.
וכל-כך קשה לי שלפעמים זה דווקא עושה לי טוב. אולי זה בעצם מה שהכי קשה.

יהיו מעטים שיאמרו שאני סקפטי ושלכל דבר יש סיכוי, ולכל דבר צריך לתת צ'אנס.
אבל אני בחור הגיוני וחושב, וקשה לי, קשה לי שחלק ממני רץ על משהו כל-כך בלתי אפשרי.
ובגלל זה, אני בוחר לנסות למדר את זה. אני בוחר לנסות להמשיך הלאה, כמו שמתגברים על כל דבר אחר.
אפילו שאיכשהו, תמיד נשארת שם שלהבת קטנה של דימיון ורדרד.
ואולי כשהיא תכבה אני אוכל להמשיך הלאה באמת.

אולי כל זה הופך אותי למשוגע לגמרי,
אבל אני חושב שכבר השלמתי עם העובדה שלפעמים אני קצת משוגע לגמרי.