חופים

המוני אנשים, שונים, מגוונים, מכל קצוות הארץ, מכל סוג ומין,
רבבות אנשים- לבושים, עירומים, לבנים ושחורים, סטרייטים וגאים.
צועדים. רוקדים. שרים.
צועדים.

ובין כולם
איש אחד,
עם תיק על הגב
מפלס את דרכו בין ההמונים.

ילד אחד
בגוף של חייל,
עם ילקוט על הגב.

וקשה להיות אותו ילד בודד
עם ילקוט כבד
בין כל "הגדולים".
ומצד שני,
מדהים להיות אותו ילד,
אותו איש אחד קטן בתוך המון
גועש ורועש וצבעוני
של אנשים שבאו לחגוג את השוני.

והילד הזה הוא אני.

חלומות גדולים, רגעים דלים
(זה לא אומר כלום בשבילי)