חופים
ונזרום ביחד עד אינסוף, שנייה לפני שקו החוף מגיע. |
| 6/2012
מיסתורין.
כששואלים אותי אם אני מאמין באלוהים, התשובה הכי טובה שלי היא שאני מאמין בכוח עליון-
גורל, מזל, יקום, קארמה, אלוהים, אדושם, איך שתרצו לקרוא לזה.
אני אינני אדם דתי, או לפחות אינני מגדיר את עצמי כך.
יתרה מזאת- ברוב שעות היום סובבים אותי אנשים ריאלים עם רגליים כבדות על הקרקע.
לכן, התגובה המתבקשת של אנשים לא מעטים לדעתי זו היא שאני נאיבי.
ואני בתגובה חושב אומר- איש איש באמונתו יחיה.
כי אני יודע שיש דברים בחיי שלא היו קורים סתם ככה. יש אירועים שהיו צריכים איזו יד מכוונת כדי להתגלגל למצב אליו הם התגלגלו, יש אנשים שללא אותו כוח כנראה לא הייתי פוגש לעולם, ושינו את חיי מקצה לקצה.
אני מאמין שכל אדם שאני פוגש בחיי מופיע שם מסיבה מסויימת.
אולי לא האדם שירד איתי במדרגות לרכבת או הקופאית שפגשתי פעם בקיוסק בבן-יהודה, אבל לפחות רוב האנשים. אלו המשמעותיים.
וככה הם רוב האנשים בחיי- כל אחד נגע בי בדרך שונה, כל אחד השפיע עליי בדרכו שלו, לכל אחד הייתה מטרה אחרת ביחס לחיים שלי ולי מטרה ביחס לחיים שלו.
ויש לי אינספור דוגמאות לכך. טובות, רעות, ניטרליות, באמת שלא חסר.
אז לא משנה כמה פעמים יקראו לי נאיבי או כמה פעמים אגרום לעצמי לפקפק בקיומה של אותה דמות בלתי-נראית,
משום שבסופו של דבר, אי אפשר תמיד למצוא הסברים הגיוניים לכל אותם דברים נפלאים (ונפלאים פחות) שמעצבים את חיינו.
וטוב שכך. לפעמים לא יזיק לנו קצת מיסתורין בחיים.
| |
|  כינוי:
אני והצל שלי בן: 32 תמונה |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
