| 10/2012
נשימה.
אני לא יודע למה, אבל לפתע פתאום פשוט נמאס לי.
נמאס לי שהחיים שלי בבלאגן, נמאס לי להתאמץ כל-כך, נמאס לי לשים את עצמי בחוץ, נמאס לי לנסות להערות, נמאס לי לחפש כל הזמן (ויותר גרוע מזה- בלי לדעת מה), נמאס לי מהעליות והמורדות, נמאס לי מהקושי, נמאס לי מהדורשניות, נמאס לי מההתעסקות.
השבוע אמרתי לידידה טובה שלי שלפעמים דווקא כיף להיות גיי, אבל אחרי השבועיים האחרונים אני כבר לא בטוח שאני רואה את הצדדים האלו.
אני מודה, היה לי כיף. בשלושת החודשים האחרונים, היה לי כיף להשתחרר קצת מעצמי, לחיות, לנסות, לטעום, אפילו קצת.
בשבועיים האחרונים הייתי בחופש כמעט מוחלט והרשיתי לעצמי, בעצם אפילו הכרחתי את עצמי לשחרר קצת חבל.
ופתאום, הערב, כאילו התעוררות מאיזו מציאות מדומה. החיים ממשיכים הלאה, ואני תקוע בלדחוף את עצמי, בלנסות, בלהתאמץ להיות יותר ספונטני, ב"לעשות מה שבא לי".
אני לא יודע אם הדברים היו נראים שונים במידה והייתי סטרייט.
הלוא גם סטרייטים רבים חווים תהליך כזה או אחר במהלך גיל ההתבגרות. מסיבות, יציאות, חברים, אהבה, סקס, התבגרות.
אבל וואלה, כן, לפעמים הייתי פשוט רוצה לראות את החיים שלי ממשיכים במסלול ישר ו"משעמם". אני כאותו אדם, בלי יותר מידי מאמצים והתעסקות, פשוט ממשיך עם החיים. כל דבר מגיע בזמנו, בלי לחפש, בלי לעבוד על מי שאני (יותר ספונטני, יותר זורם, יותר משוחרר, יותר מה-שזה-לא-יהיה), לי להשקיע כל-כך. כמו קודם.
אני יודע כמה דבילי זה נשמע, הרי בלי לעבוד קשה ולהתאמץ כדי לשפר את עצמי לא אוכל להתקדם לשום מקום ולעולם לא אגיע למקום בו באמת נוח לי עם עצמי ואני יודע מה אני רוצה.
אבל עייפתי. פשוט עייפתי.
עייפתי מלעבוד קשה, עייפתי מלהשקיע, עייפתי מלצאת מה-comfort-zone שלי.
עם כל הדברים המדהימים שקרו לי בשלושת (ארבעת? חמשת? מי יודע מתי כל זה התחיל...) החודשים האחרונים- אולי פשוט עייפתי.
מעולם לא תיארתי לי שהשיר הזה ילווה קטע שמדבר דווקא על נושא כזה... (מצחיק קצת, אני מודה)
(א. לא, אין לי את זה ביותר קיטשי ; ב. כן, אני אוהב את הקאבר יותר מאשר את המקור.)
עד היום אני לא זוכר איפה קראתי את המשפט הזה.
אני רק זוכר שהוא ממש דיבר אליי ורציתי מאוד לזכור אותו, לכן כתבתי אותו כ-note על שולחן העבודה של המחשב שלי.
הוא יושב שם כבר הרבה זמן (קצת לפני שהתגייסתי) וכל פעם מחדש אני מופתע- מחד, עד כמה שהוא מדוייק ומאידך, עד כמה קשה לי להאמין בו.
שבוע מוצלח וקל שיהיה,
ולא לשכוח לנשום.
| |
|  כינוי:
אני והצל שלי בן: 32 תמונה |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
