חופים

אין דבר כזה לצאת לך מהאוטו בלי שיחה של שעתיים לפחות- בנאלית או עמוקה ככל שתהיה. (גם אם יש לי מיגרנה)
ואין סיכוי לקפוץ עם שניכם לאוטו (עם דלקן) ולא להגיע למחוז חדש, מוזר ומפתיע (בין אם במרחק קילומטרים בודדים מהבית או בצד השני של הארץ), בלי להרגיש בכלל כמה נסענו ובלי לפחד.
אין אפשרות לא להיות הפרחה הכי גדולה (ראו ערך- לצווח יחד עם להיטים של ניקי מינאז' ובריטני) ובמקביל לנהל שיחות עמוקות על החיים, היקום והכל.
אין מצב לא להרגיש הכי חשוף בעולם (כי בסופו של דבר, ככה זה מרגיש כשמישהו יודע לשקף בפנייך את הרגשות והמחשבות שאפילו אתה לא מוכן להודות בהם) ובו זמנית להרגיש הכי בטוח ומוגן שאפשר.

כנראה שככה זה מרגיש להיות בבית?