חופים

לפעמים אני מתחרט על כך שהיה לנו כל-כך טוב.
כי עכשיו את תקועה איתי
ואני תקוע איתך
ועם כמה שאנסה להגיד לעצמי אחרת, זה לא השתנה.

אני לא מכיר אחרת.
לא מכיר איך זה בלי שאת דואגת לי ומכירה אותי וחושבת עליי וכמוני,
ולא מכיר איך זה להיות אותו דבר כלפייך.
לא יודע איך זה להגיד לך משהו ולדעת שאת מבינה בלי שאצטרך להסביר,
ולא יודע איך זה לשמוע אותך מבלפת באזניי איזה שקר קטן ולהעמיד פניי מאמין תוך כדי שאת מודעת לכך שאני מודע לכך שאת רק אומרת זאת כדי להרגיע אותי.

ואני יודע כמה קשה יהיה לי למצוא אדם שארגיש כמוהו ככה
(אפילו שכשאת מתלוננת אני תמיד אומר שלכל סיר יש יותר ממכסה)
אולי בגלל זה אני מחפש קצת לבד (ומוותר על ביחד).

האמת היא
שזה קצת כיף להיות תקועים יחד,
אולי הכי בעולם.
אבל בחיים צריך להמשיך הלאה
כדי שלשנינו יוכל להיות טוב
לפחות כמו שהיה לנו ביחד.

אז
איך
ממשיכים
הלאה?
(כשטוב, דווקא כשטוב) 

 
"לא לעמוד,
לרקוד."