"שמונה שנים חלפו מאז הגמילה הכפויה מהעסקים שבעקבותיה נפתח הקפה. שמונה שנים שבהן הפך הקפה, מוסד הגמילה של אבא, למוסד הגמילה הרשמי של הקריות. בקפה נגמלות הבריות מאיוולת היומיום. זה לא בית קפה של ביזנס. הספות הגיעו משוק הפשפשים, והן לא אוהבות לנשק ישבנים של אנשי עסקים . זה גם לא בית קפה של ארוחות בוקר מוגזמות, בטח של בשישי בבוקר. בורגנים מוטי קריירה שנושמים רק בשישי, לא מעניינים את הקפה והוא לא מעניין אותם.
זה בית קפה שכונתי, כזה שרק הקריות יכולות להנפיק. משכנו בקצהו של פסאז' אפרורי, גזר עליו שכנים מזן לא מוגדר. מאחורי הקפה שוכנת, בלי לעורר שאלות מיותרות, חנות בלי שם עם חלון ראווה אטום. מאחורי החלון - רולטה עקומה ושולחן בלק ג'ק. ליד החנות יש דוכן מעורב ירושלמי הכי טוב בקריות-חיפה-והצפון. לעתים קרובות לקוחות הדוכן עוברים ישר אל הקפה, מלטפים את הבטן, מקללים ומזמינים כוס תה חם. בהמשך הפסאז' יש חנות לציוד דיג וחנות בדים. יש גם חנות בגדים, אם אפשר לכנות כך עודפים מהשוק.
הקהל של הקפה הוא בצלמו של יוני ובדמותו של אבא. צמד חמד אבל אחד הם, בטעם ובסגנון. כך קורה שכבר שמונה שנים שיוני מעיף לקוחות שמזמינים רק סלט ומים מהברז, ואבא לא אומר מילה על אובדן ההכנסה. כך קורה שהעובדים המוכשרים ביותר עוברים ראיונות קבלה בלי לדעת שהם רוצים לעבוד בקפה, וכך קורה שדווקא אחת שביקשה 'מי כנרת', נשארה והפכה לאחראית משמרת. כך כבר שמונה שנים שנשארים אלה שבאים בכפכפים רק בשביל להתפלסף או לקרוא עיתון. בכפכפים הם באים, בני עזרה או בני שמונים.
'שיבואו לנוח ולדבר, לא חובה דברי טעם. אבל שלא יחפשו ביצים לארוחת בוקר. בשביל זה שילכו להתחרדן במקום אחר'."
[מתוך "ויספרסו קצר" / תומר פישלר]
זהו בעצם הסיפור הקטן שלי.
בית קפה קסום ונידח בחור בצפון הרחוק.
קפה הפוך (או שניים, תלוי בעייפות), ערימת אדממה (עם לימון סחוט ומלח גס לרוב) וכמה סיגריות בשביל למלא את החלל.
שיחות על הא ועל דה ובמקביל על נושאים ברומו של עולם, על החיים, היקום והכל.
אנשים באים והולכים (מוכרים ופחות מוכרים, מעניינים ופחות מעניינים).
ורק אנשים מיוחדים אני לוקח איתי לשם, רק כאלו שיעריכו ויספגו (גם אם מדובר בסה"כ בכמה מלצריות פטפטניות וריח של טוסט).
וכבר כמה שנים, זהו הסיפור הקטן שלי.
בחור קסום ונידח, בבית קפה בצפון הרחוק.
ואפילו שמעולם לא גרתי ביישוב קטן ואינטימי, גם כאן יש מקומות קסומים ונידחים שעוד יישארו איתי הרבה אחרי שאף אחד כבר לא יזכור איך קראו להם.
ויספרסו קצר, שם-עצם:
שוט של ויסקי שנמזג לתוך כוס אספרסו כמעט ריקה. תמצית הבורגנות - מרה, לעתים חמצמצה אך מעלה חיוך. סמל של תרבות עצלה אך חריפה.
ויספרסו קצר הוא בסך הכל משקה של אלה שלא היה להם כח להחליף את הכוס.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אני והצל שלי