חופים

אני מתחיל באמת לחשוב שהסיבות לחזור הולכות ומתמעטות, ולא רחוק היום בו הן יגברו על ההחלטה שלי להישאר.
אולי אפילו היום.

כנראה שבאמת יש סיבה ממש טובה שרוב הזכרונות החיוביים המשמעותיים בחיים שלי קשורים למשפחה שבחרתי ולא לזו שבחרה אותי.
(תמיד ידעתי שלא סתם נולדתי עם חוסר-יכולת מובנה לבכות)

 
ילד מפתח - אבוד בחלל. 

דוגית שטה, מפרשיה שניים

ומלחיה- נרדמו כולם.

רוח נושבת על-פני המים,

ילד פוסע על החוף דומם.

ילד פעוט הוא ועגום עיניים,

שוטפים המים למרחק אינסוף.

אם לא יעורו כל מלחיה-

איכה תגיע הדוגית לחוף?