אחרי 18 וחצי שנים של חיים על פני האדמה, 12 שנות לימודים וחצי שנה של חופש הגיע לו הלילה שנראה לכל אורך הדרך כל-כך רחוק, כמעט בלתי מציאותי- הלילה האחרון כאזרח מן השורה, במיטה הקטנה שבבית שלי לכמה שנים הקרובות.
אני יכול לומר המון דברים כרגע- קיטשיים יותר או פחות, משמעותיים יותר או פחות, אבל הראש והלב מלאים כל-כך בדברים לומר שהמילים כבר נעתקות מפי (ומאצבעותיי שעל המקלדת). וכמו שכבר קרה לי בעבר, וקורה לי לפעמים, גם היום אני אעדיף לשתוק, ולתת לראש שלכם לקחת אתכם למחוזות הטרום-גיוס, כל אחד בדרכו שלו. דמיינו את כל אותם דברים עוברים לי בראש בקצב מסחרר, כמו אוטוסטרדה.
פשוט לא יאומן. כל המצב הזה, צפוי, אבל עדיין לא יאומן.
לפני כמה ימים דיברתי עם ידידה מארה"ב, וקלטתי פתאום "על אמת" שמעבר לים, אנשים לא מבינים את הקונספט של שירות צבאי כמו שאנחנו מכירים אותו, כמסגרת חברתית, כשלב בחיים שכולנו עוברים יחדיו ולחוד, אותו תהליך שכל אחד עובר ואין ממנו מנוס (כמעט). ולנו (או לפחות לרובנו), זה נראה כל-כך טבעי וברור, ולא מצריך יותר מידי הסברים. צבא, זה עוד חלק בחיים, על כל רבדיו. עוד משהו שעושים פשוט כי אנחנו חיים במקום כזה, שלא מאפשר אחרת. אנחנו חיים במקום מדהים לכשעצמו, והוא דורש תחזוקה, כל אחד בדרכו שלו.
אז מחר, אחרי 18 וחצי שנות חיים על פני האדמה, 12 שנות לימודים וחצי שנה של חופש, אני אעלה לאוטובוס מלשכת הגיוס, אעבור את תהליך הקליטה בבקו"ם, אגיע לבסיס הטירונים, ואתחיל משהו שכנראה יהיה המסע של חיי. אז, שיהיה לי בהצלחה!
כאן היה עד לפני כמה שניות קטע על התקף לחץ לקראת הגיוס שעברתי בדקות האחרונות. אבל הוא עבר ונגמר, וטוב שכך, ולכן במקומו יופיע הטקסט הזה. שיסמן את העובדה שאכן היה כאן קטע על החרדה המזדמנת שאני מרגיש לקראת הגיוס, אבל בדיוק כמוה- הוא היה ועבר. ועוד יבואו אחרים כמוהו ב48 השעות הקרובות, אבל בנתיים הכל טוב,
(ואני מסדר לי בחדר ב-5 בבוקר.)
עריכה: כבר 7 בבוקר ואני עדיין ער. סידרתי את החדר שלי במהלך ה-3 וחצי שעות האחרונות במקום לישון. אני חושב שאולי ההתקף לחץ הזה לא עבר מהר כמו שחשבתי...
זה כל-כך גרוע מלהתאכזב מאותו דבר
יותר פעמיים (או יותר נכון, יותר מפעם אחת(.
זה כל-כך פוגע, מזלזל ומכעיס.
אבל בסופו של דבר, כנראה שזו אשמתי, שנתתי לעצמי להתאכזב שוב
כשהייתי צריך לדעת פשוט לא להיכנס לעניין מלכתחילה.
זו אשמתי שחשבתי, אשמתי שציפיתי,
אשמתי ששכחתי לא להתאכזב.
Fool me
once- shame on you,
fool me twice- shame on me.
כולם אומרים שצוחקים לי בפנים,
ומוסיפים קריצה...
איפה זה שם אותי?
איפה זה שם אותם?
כולם אומרים שאתם צוחקים לי בפנים חופשי- תת-ביי-שו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אני והצל שלי