חופים

אם תשימו לב, אחד מהפריטים באחת מהרשימות המעטות שכרגע יש בבלוג הזה, רשימת "עבדכם הנאמן", הוא "הפסיכולוג".

אני מקשיב.

אני מגיב.

אני שותק.

אני נותן עצות.

לפעמים הן עוזרות ולפעמים הן לא.

לפעמים מקשיבים להן ולפעמים הן נופלות על אוזניים ערלות.

לפעמים אני מבין, לפעמים אני לא מבין. לפעמים אני מתחב,ר ולפעמים לא.

לפעמים אני מצליח להקשיב לעצות של עצמי,

אבל בד"כ, לצערי (אני חושב), אני לא.

אולי כבר עדיף להיות הפסיכולוג...

כל-כך קשה לי לאהוב אותָך עד הסוף.

את מדהימה, ואת עושה לי כל-כך טוב.

ויש ימים שבהם אני רק לקחת את האוטו, לנסוע אלייך ולנשק אותך נשיקה ענקית ואמיתית, שתוציא ממני את כל מה שאני מרגיש אלייך.

אבל קשה לי לאהוב אותָך עד הסוף.

יש לי יותר מידי סייגים בלב ובראש שמפריעים לי לאהוב אותָך באמת.

יש לי יותר מידי מכשולים שמפריעים לי לתת לך את האהבה הטוטאלית שמגיעה לך.

את מדהימה. אליי, ובכלל.

ומדהים לי איתך. ברמות שקשה לי להסביר אפילו לעצמי.

הדברים הכי יומיומיים שאנחנו עושים ביחד. היד שלי בתוך היד שלך. הראש שלך על הכתף שלי. ה"אני אוהבת אותך" על המסך שלי.

למה אני מסוגל לאהוב יותר מידי בו-זמנית, אבל לא מסוגל להיפטר מהסייגים האלה, שמפריעים לי כל פעם מחדש, אפילו שבסוף אני תמיד רואה כמה טיפשיים הם.

איך אני מסוגל לאהוב אותָך כל-כך אם אני כנראה בכלל לא יודע לאהוב עד הסוף.

איך אני מסוגל לאהוב אותָך כל-כך כשיש ביני לבין העולם, ויותר חשוב- ביני לבין עצמי, כזה מחסום.

כזה סוד שאפילו בפני עצמי קשה לי להודות עליו, שרק אדם אחד בעולם יודע עליו וגם זה מתוך הכרח בלבד ובנוסף הוא גם לעולם לא יודע במשמעות האמיתית שלו.

כל-כך קשה לי לאהוב אותָך באמת, אפילו שאני באמת אוהב אותָך.

קשה לי לעשות את הצעד הזה, שאני יודע שהוא נכון. כאילו, מה כבר יכול להיות בו לא נכון בינינו?

את מקסימה אותי כל פעם מחדש. טוב לי איתך. טוב לי ביחסים בינינו, חוץ מהדבר הזה שנשאר.

או שאולי אני בכלל לא יודע על מה אני מדבר...

איך אני מסוגל לאהוב אותָך כל-כך ועדיין לתהות כל-כך?

מדהים איך האנשים שסובבים אדם אחד משתנים כל-כך הרבה במהלך החיים שלו.

משתנים תרתי-משמע בעצם.

מצד אחד, עם כמה שחברים אמיתיים זה לתמיד ועם כמה שחברות אמיתית היא קשר יותר עמוק מסתם משהו זמני, האנשים שסביבנו מתחלפים כל הזמן. גם החברים שלנו, שסביבנו, שאנחנו קשורים אליהם והם קשורים אלינו, שאנחנו אוהבים והם אוהבים אותנו, מתחלפים לא מעט.

מצד שני, אפשר לראות איך האנשים שסובבים כל אחד מאיתנו, בזמן שהם נמצאים סביבנו, משתנים כל כך.

השינויים שכל אדם עובר ככל שהזמן מתקדם הם לא תמיד גדולים או משמעותיים אבל הם תמיד קיימים והם תמיד מגוונים.

הם יכולים להיות חיצוניים או פנימיים, לטובה או לרעה, ועוד ועוד.

תמיד מדהים איך האנשים שסובבים אדם אחד משתנים כל-כך הרבה במהלך החיים שלו.

מדהים אותי איך אנשים שאני מכיר מאז בי"ס יסודי הפכו מלהיות ביישנים ועדינים לפתוחים ובעלי דעה.

מדהים אותי איך אנשים שאני מכיר שנים ספורות הפכו מדחויים וסגורים לחברותיים וקופצניים.

מדהים אותי איך אנשים שאני מכיר חודשים ספורים הספיקו להפוך מדיכאוניים ובודדים למאושרים ואופטימיים.

מדהים אותי איך אנשים שאני מכיר מאז הגן הפכו מעדינים ונחמדים לרועשים ומגעילים.

מדהים אותי איך אנשים שאני מכיר שנים ספורות הפכו מאנשי שיחה ואינדיבידואליסטים לדברנים בלתי-נלאים שנמשכים אחרי כל טרנד מטופש.

מדהים אותי איך אנשים שאני מכיר חודשים ספורים הספיקו להפוך מקורנים ושמחים למתבודדים ואדישים.

מדהים אותי איך אנשים שהיו חברים שלי מאז הגנון התרחקו ממני כל-כך, בעוד אחרים שלא דיברתי איתם מאז פתאום מפתיעים ומתחברים מחדש.

מדהים אותי איך אנשים שהם חברים של חברים שלי מאז היסודי הצליחו ליצור איתי קשר מדהים ועמוק כמעט באותה מידה במספר שנים.

תמיד מדהים כמה האנשים שסביב כל בן אדם בעצם משפיעים על איך שהוא משתנה במהלך החיים שלו.

האנשים שסביב כל בן אדם בעצם מגדירים אותו מכל-כך הרבה בחינות.

אנשים משפיעים על המצב שבו אדם נמצא, על הרגשות שלו, על הדעות שלו.

אנשים שווים יותר מכל רכוש, לכן קוראים לזה הון אנושי.

ובמצבים מסויימים, לא רבים, יוצא לאדם לשים לב לכמה הוא עשיר באנשים. לשים לב לאיך הוא התבגר איתם והם איתו, לשים לב לכמות האדירה של חוויות שהוא עבר איתם, לשים לב לכמה הם השפיעו עליו והוא עליהם, ופשוט... להידהם.

אז אם כמה שהסיטואציות משתנות, האנשים משתנים והאדם שסביבו הכל סובב משתנה, תמיד כיף להיות עשיר באנשים.

(וזו בכלל לא הכמות, זו האיכות )

נהניתי להידהם, נהניתי להתרגש, נהניתי להעריך את העושר שלי

(שהוא בכלל לא מובן מאליו).