לחיות מחדש

בלי יותר מידי הקדמות.. תהנו!

מהפרק הקודם:

תומר הוביל אותי לשורה החמישית שהייתה חצי ריקה, חיפשתי את סהר, הוא היה בשורה האחרונה ומוקף בחברים החדשים שהוא הכיר 'אני יכולה להתמודד עם זה' חשבתי וישבתי ליד תומר הוא חייך אלי והחזרתי לו חיוך קטן וחיכיתי לרגע שהטקס הזה יסתיים ויגיע הזמן ללכת לבית..

לפרק:

הטקס היה ברובו משעמם, דיבורים רגילים... יש בכל תחילת שנה.

רוב הטקס התכבתי עם סהר והוא המשיך להציק לי בגלל תומר.

ותומר? מידי פעם זרק לי משפטים ושהוא ראה שאני לא הכי מגיבה הוא הפסיק לנסות

11:28, עוד שתי דק' אמור להשמע צלצול, רק עוד שתי דק' ואני חוזרת לעולם הפרטי שלי.

בנתיים המנהלת בריכה את כולם על השנה החדשה ואיחלה הצלחה

-צלצול-

בשניה היה ניתן לראות את כל רחבת בית הספר מתרוקנת ועשרות פרצופים עברו מול עייני

"תחכי קצת שירגע שלא תצטרכי להדחף בין כולם, זה לא נעים" הציע תומר

"אווקי" השבתי ושלחתי לסהר הודעה שירד לשורה שלי

הבית ספר לאט לאט יתרוקן היה ניתן לראות איך כולם יוצאים מהשער בחיפזון.. תומר קם ואני אחריו, סהר עמד בתחילת השורה "בואי אמא מחכה" הלכנו לכיוון השער חיכנו שקבוצה רעשנית של ילדים תצא ויצאנו אחריהם, ראיתי את האוטו של אמא בחנייה מחכה לנו ובאתי ללכת "הדר" שמעתי הסתובבתי לתומר "כן?"

"ככה את הולכת בלי להגיד שלום?" התקרב אליי חייך ניתן לי נשירה בלחי וחיוך קטנטן.. חייכתי אליו חזרה, ובזמן שסהר נפרד מכל החברים החדשים שלו התקדמתי לאוטו

ראיתי את מעיין מרחוק והיא נופפה לי לשלום החזרתי לה ונכנסתי למושב ליד אמא

"נו הדרי איך הלך?"

"נחמד" חייכתי "נראה שלסהר הולך ממש טוב"

"ולך?" שאלה "בסדר הכרתי ילדה נחמדה וגם ילד אחד שעזר לי הינה הוא שם ליד סהר עם החולצה השחורה "נראה טוב" ציינה לאחר סריקה מהירה "שלא תחשבי על זה.." הזהרתי

"שלא תחשוב על מה?" סהר נכנס למכונית "וגנבת לי את המקום חוצפנית" פנה אלי

"על כלום ופעם הבאה אל תתעכב כל כך והמקום שלך ישאר שלך"

"למה כלום? על הילד הנחמד הזה שהיה לידך עכשיו" אמא התערבה

סהר צחק "תומר? כן הדרי שלנו מאוד התחברה אליו" פרע לי את השיער

"תשתוק" סיננתי בכעס

ושתיהם צחקו.. הנסיעה לבית הייתה מלאה בדיבורים של סהר על כל החברים שהוא הכיר וכמובן הבנות אני בעיקר הקשבתי לא דיברתי יותר מידי

הגענו לבית עליתי במדרגות לחדרי הנחתי את התיק ומיד אמא קראה לנו שנרד לאכול

"מה יש לאכול" זהר צעק

"משהו טעים"

ירדנו למטה והתיישבנו בשולחן אמא הגישה לנו את השניצל האהוב עלינו עם תוספת צ'יפס.. כן אומנם מאכל סטנדרטי אבל עם הידיים של אמא זה תמיד יוצא טעים יותר

"בתאבון" אמרה לנו והלכה לעיסוקיה

"אני גאה בך דרדר"

דרדר זה כינוי שסהר נוהג להשתמש בו,  אחד ממלא הכינויים שהוא המציא לי...

"למה?" חייכתי בגאווה

"כי את מתגברת על הפחד שלך, את מסוגלת ואת מצליחה והינה את נפתחת ותראי איך נפתחים אלייך ואוהבים אותך, תומר למשל אמר שאת ממש חמודה וגם מעיין, הדרי תהיי ככה עם כולם ותראי איך כולם יאהבו אותך, את נסגרת וזה נותן להם תחושה שאת מוזרה"

"כן מור נתנה לי את ההרצה הזאת כבר, ובסדר אני מבינה.. זה עדיין טיפה קשה כי זה הרגל של שנים אבל אני מנסה ואני משתדלת אבל אני עדיין מפחדת."

"ממה?"

"תמיד יש האלה שישנאו אותו ויריבו אותי ובסוף יגררו את כולם לא לדבר איתי.."

"דרדר, זה היה מזמן ואותה ילדה שילמה על זה בסוף.. את חייבת להתגבר על זה"

"אני מנסה.. באמת, הבטחתי גם למור"

"בגלל זה אני גאה בך.."

"אני אוהבת אותך תאום שלי, תודה על הכל!"

"גם אני אותך מהממת, ואת יודעת שתמיד יש לך אותי אם מישהו רק יעז לדבר איתך!"

"תודה" לחשתי עם חיוך והמשכנו לאכול.

את אחר הצהריים העברתי במחשב סתם שמעתי שירים והייתי קצת בפייסבוק כרגיל דיברתי עם מור...

מור דדון-

אז איך היה היום הראשון ב'עמית'?

אני-

דווקא נחמד, ואפילו התחברתי קצת לשתי ילדים!

מור דדון-

וואי אני כל כך גאה בך! פרטיייים!! (:

אני-

כן גם סהר אמר את זה. ואין יותר מידי, אחת חמודה התחברה אלינו בהתחלה והראתה לנו את הכיתה הבית ספר והכירה לנו את כולם, קוראים לה מעיין. ואחד שמההתחלה ניסה להתחבר אלי ובהתחלה דחיתי אותו ואז דיברתי איתך והוא שוב ניסה אז נתתי לעצמי להשתחרר ושמענו שירים ביחד, קוראים לו תומר.

מור דדון-

אואואואו שמענו שירים ביחד? יפשליייייי הלוואי שסוף סוף תמצאי לך מישהו מדהים ולא כמו הזבל האחרון.

אני-

היי תרגעי זה כולם השמעתי לו שיר אין כלום אל תשכחי שאני מכירה אותו כולה יום!

מור דדון- 

אולי עוד יהיה.. ;)

אני-

תרגעי!

מור דדון- 

לאביו.

אני-

מי טו. 

הרמתי את הראש וראיתי שקיבלתי 2 בקשות חברות וכן אלה היו תומר ומעיין ומיד אחרי שאישרתי קיבלתי הודעה.

תומר אזולאי-

הדרי, מה קורה?.

אני-

הכל טוב, מה איתך?.

תומר אזולאי-

מעולה, תקשיבי שמתי לב שאת קצת ביישנית והכל ואני רואה שזה לא סתם ויש לזה סיבה אז אני לא יחדור לך יותר מידי לפרטיות רק רציתי להגיד לך שאת יכולה לסמוך אלי, אני לא יפגע בך!.

וגם שאני ישמח להכיר לך ילדים שיהיה לך טוב בחברתם רק אם תתני לי הזדמנות.

אני-

סהר הזה.. תודה תומר אבל אני מסתדרת לבד.

תומר אזולאי-

אווקי, מצטער.. רציתי לטובתך.

אני-

אני יודעת ואני מעריכה את זה, באמת! אבל לא צריך.

תומר אזולאי-

טוב אני צריך ללכת, זאת המערכת למחר.

ראיתי קובץ מצורף וככה נגמרה השיחה.

הלכתי להתקלח, נכנסתי למלקחת שצמודה לי לחדר שמתי על המים החמים ואיזה חצי שעה ישבתי סתם עם מחשבות על כל מה שעברתי.. מה שבנה לי את האופי בצורה כזו .. על זה שאני קרה לתומר בגלל זה והוא רק רוצה בטובתי. ולבד התחילו לרדת הדמעות דמעה אחר דמעה כל אחת לוקחת איתה זיכרון כואב זיכרון שאני מנסה לשכוח זיכרון שאף פעם לא יעלם..

לבסוף התאפסתי וסיימתי את המקלחת אמא קראה לי לארוחת ערב, אבל וויתרתי לא הייתי רעבה. לבשתי את הפ'יגמה שאני הכי אוהבת ועליתי למיטה והמשכתי בדיוק מאיפה שהפסקתי במקלחת נזכרת בלפני שנה, תחילת כיתה י' וכל הסבל שעברתי וככה עם כל הכאב והדמעות נרדמתי.

טוב אז זהו לבנתיים... כן הפרק מורכב מהרבה צא'טים.. זה היה נחוץ..