לחיות מחדש

תהנוו 

 -פרק 43-

=נקודת המבט של שני = 

'די כמה אפשר ? זה לא נגמר ! ' התחלתי לחשוב לעצמי כשהדמעות לא מפסיקות לרדת על לחיי . 

ועוד כשאני פה ? הם לא יכולים לחכות עם זה? להתאפק ? 

תמיד חשבתי שהחיים שלי דבש !! שאין ילדה יותר מאושרת ממני , שכל מה שרצייתי קיבלתי ! 

אבל היום ? היום אני מבינה שהחיים לא וורודים כמו שהם נראים, 

שאחרי כל אושר צריך לבוא גם סבל , איפה לידור כשצריך אותו ? [ לידור זה אחיה הגדול 

למי ששכח] הוא כ"כ הייה חסר לי , כ"כ רציתי את החיבוק שלו ! 

רציתי להיות בגילו .. בת 18 פשוט לעשות מה שבא לי , לצאת מהבית הזה רק מתי שמתחשק לי. 

המחשבות לא הפסיקו להתרוצץ לי בראש , שירים התנגנו להם באמפי כשהאוזניות על אוזני . 

לפתע ראיתי את הדלת נפתחת לאט .. אחרי שהיא נפתחה כולה ראיתי את נוי עומדת מחוץ לדלת 

עם פרצוף שלא מבין כלום ! 

נוי : "שנייייי " היא אמרה בבהלה כי ראתה את הפרצוף שלי 

קמתי מהמיטה בריצה כשאני מוציאה ממני את האוזניות ומשכתי אותה לתוך החדר ונעלתי ת'חדר . 

=חזרה לנקודת מבט שלי = 

היא תפסה לי ת'יד משכה אותי פנימה ונעלה ת'דלת . 

לא הבנתי כלום ... לא הבנתי מה לעזאזל הולך פה ! 

שני הייתה עם עיינים אדומות וכל האיפור שנמרח . 

שני : " מה שמעת ?" 

אני : "מה ... ? מה מה שמעתי ?" 

שני : "מה שמעעעת !? " אמרה בתוקפנות . 

ראיתי שהדבר האחרון ששני רצתה זה שאני יהיה פה ,הייה נראה כאילו היא מתביישת במשהו . 

אני : "לא שמעתי כלום .. שני מה קורה ? " 

שני הלכה לכיוון המקלחת שהייתה בחדרה וכשהיא יצאה היא נעלה כפכפים והספיקה כבר לנקות 

את כל האיפור שנמרח . 

היא פתחה ת'דלת כשהיא מחזיקה לי ת'יד ומשכה אותי למטה במדרגות .. בזמן שאני יורדת אחריה 

במדרגות אני שואלת אותה כמה פעמים 'מה קורה פה' אבל שני לא אמרה כלום , שתקה 

והמשיכה למשוך בי. 

כשהגענו לסוף המדרגות ראיתי את אמא שלה עדיין יושבת שמה עם אותו הבעת פרצוף שהייתה 

כשנכנסתי . 

אמא של שני : " שני לאן .. ? " אמרה ברוגע ושלווה . 

שני : "אמא אני כבר באה אל תדאגי לי " 

אמא של שני לא אמרה כלום .. שתקה ונתנה לה לצאת ! 

אני : " שני את מוכנה לעצור ולדבר כברר " 

שני : "כבר ... " 

אחרי שתי דק' הגענו למאחורי הבית של שני ששם יש מין מקום כזה שיש בו נדנדה ספסל ארגז 

חול ושתי מגלשות . 

שחררתי בחוזקה את היד ממשני וצעקתי . 

אני : "את מוכנה להפסיק לשחק אותה מסתורית ולדבר כבר ? די את שעה מושכת לי ביד !" 

שני עמדה מולי כשהרוח מעיפה את שיערה ושיערה נמרח על פנייה . 

היא לא אמרה כלום פשוט השפילה ראש למטה , הסתכלתי עלייה איך היא משפילה ראש ושותקת 

לפתע הייה אפשר לראות דימעה נופלת לה על הריצפה .. התקרבתי אליה 

והרמתי לה את הראש .. היה אפשר לראות איך בשניה היא פורצת בבכי ! 

אני : " שנייייייי " התקדמתי אליה ופשוט חיבקתי אותה , 

נתתי לה להוציא את כל מה שיש לה וכואב לה , וזה מה שהיא עשתה 

היא בכתה לי על הכתף ולא הפסיקה עד שנרגעה . 

הושבתי אותה על הספסל ליד 

אני : " מאמי שלי מה קרה ? " 

שני : " זה .. זה.. " 

אני : " מה מאמי ? " 

שני : " את רוצה להגיד שלא שמעת את הצעקות של ההורים שלי ? " 

אחר כך נזכרתי בצעקות ששמעתי לפני שנכנסתי , את זה שאבא שלה יצא מהבית ואפילו לא 

הבחין בי . 

אני : "אמ..לא ? " אמרתי בהיסוס ומחכה לתשובה 

שני : " נוי זה ההורים שלי !" אמרה כשדימעה יורדת לה על פניה ואחר כך המשיכה . 

שני : "זה כבר יותר משבוע שהם לא מפסיקים לצעוק ולריב , אפעם לא ראיתי אותם ככה 

אפעם לא שמעתי אותם רבים ככה מאז שאני זוכרת את עצמי .. אמא שלי לא מפסיקה להזכיר 

את זה שהיא רוצה .. היא רוצה ... " היא נסתה להשלים את המשפט אבל הייה לה כ"כ קשה 

ואז הבנתי מה היא מנסה להגיד , מה היא מנסה להשלים במשפט הזה . 

אני : "דיי יפה שליי " נגבתי לה את הדמעות שלא הפסיקו לרדת , ואת הלחיים הרטובות 

מהדמעות . 

אני : "זה לא סוף העולם אני אומרת לך ... " 

שני : "לא סוף העולם שהמשפחה שלך מתפרקת ? קל להגיד משהו שאת לא חווה " 

אני : "על מה את מדברת שני ? אני חוויתי דבר יותר גרוע מיזה " אמרתי בכעס כאב לי ששני אמרה 

את המשפט הזה , הייה קשה לי לשמוע ולעכל משהו שהחברה הכי טובה שלי לא יכולה להבין . 

אני : " תגידי תודה שלא איבדת אפחד , המשפחה שלך אפעם לא תתפרק 

זה שלא תראי אותם באותו בית לא אומר שהפסקתם להיות משפחה 

עדין יש לך אבא ועדין יש לך אמא תודה לאל " את זה אמרתי ברוגע .. בסך הכל אני אמורה 

לעודד פה אותה . 

אני : " נסי לראות את הצד החיובי בכל זה , לא את השלילי ... יהיה לך שתי בתים , לכי תדעי 

אולי אפילו יותר גדול ממה שיש לך עכשיו " אמרתי לה עם חיוך על הפנים מנסה לעודד אותה 

ולהראות לה את הצד החיובי . 

אני : " תקבלי ביומולדת במקום מתנה אחת שתי מתנות " אמרתי לה וחיוך קטן עלה לה על הפנים. 

אני : " והכי חשוב את לא תשמעי יותר מריבות בבית .. את חשבת על אמא שלך לפני שחשבת 

עלייך ? חשבת כמה מאושרת היא תיהיה , שני אם היא רבה איתו כמו שאת אומרת על השטויות 

הכי קטנות כנראה שלא טוב לה ... ואת צריכה להיות לצידה ולצד אבא שלה לא משנה מה יקרה 

ומה הם יחליטו .. זה החלטה שלהם הם רוצים לפתוח דף חדש בחיים וכנראה שזה מגיע להם 

לא ? " 

שני ניגבה את הדמעות ונסתה להפנים ולהבין את מה שאמרתי לה , והייה אפשר לראות שהיא 

מתחילה להבין את מה שאמרתי לה וכנראה שאני צודקת . 

אני : "די מאמי את לא צריכה לבכות בגלל זה באמת שלא , אני אומרת לך יש דברים יותר כואבים 

מיזה .. נכון זה כואב קשה להתרגל למשפחה שלך כבר 17 שנה ולראות אותם ביחד 

אבל תאמיני לי יש דברים יותר כואבים מיזה .. מנסיון !נכון בוקר אחד תתעוררי ולא תראי 

את אבא שלך במיטה עם אמא שלך אבל את תראי את תתרגלי לכל העניין הזה " 

שני : " אני מקוה שאת צודקת .. אני רק רוצה לעבור את זה ולגמור עם הסיפור הזה פעם 

אחת ולתמיד ולא לשמוע אותם ואת הצעקות שלהם כל בוקר וכל לילה " 

אני : "את תראי שאני צודקת מאמי , ולכי תדעי אולי בסופו של דבר הם לא יתגרשו 

אולי הם יצליחו לסדר בניהם את העניינים כל זוג רב , אפילו אמא שלי ואבא שלי תמיד יש עליות 

וירידות " 

שני : " אני בספק .. אבל שיהיה " 

אני : " טוב חלאס לחשוב על זה " קמתי מהספסל בזמן שאני תופסת לשני ביד לכיוון הבית שלה 

אני : " בואי נקח לך בגדים הלילה תשני אצלי " 

שני : "אמ...לא נוי לא נראה לי " 

אני : "ששש אני לא שואלת אותך , מחר במלא אין לימודים יום שישי אנחנו לא לומדים " 

שני : "עזבי נוי לא בא לי להכניס לך עוד צרה לרשימה " 

אני : "על מה את מדברת ? את עדיפות ראשונה אצלי " 

שני חייכה לעברי חיוך גדול והמשיכה ללכת ,הגענו לבית של שני 

שני אמרה לאמא שלה שהיא יושנת אצלי אמא שלה לא התנגדה ואפילו הייתה מרוצה מהעניין 

והציעה שהיא תקח אותנו אלייה . 

נכנסו למכונית והתחלנו לסוע .. כל הדרך הייתה שתיקה בין אמא של שני לשני , וזה לא רגיל אצלהם 

שני ואמא שלה כמו חברות טוובות , אמא של שני יודעת כל מה שעובר על שני 

ומספיק שהיא תראה לה את זה בעיינים . 

אמא : " ביי מאמי , אני יצור איתך קשר כבר בטלפון!" 

שני :"טוב בי אמא " היא נתנה לה נשיקה 

נוי :" בייי תודה .. " אמרתי ויצאנו מהמכונית. 

פתחתי את הדלת ולא הייה אפחד ,שלג כמו תמיד שהייה בבית קפץ עלי איך שפתחתי ת'דלת 

[ עד היום לא סיפרתי עליו כי לדעתי זה סתם הייה פרט שולי בסיפור אז אם עד עכשיו לא אמרתי 

יש לי כלב קוראים לו שלגגג :) והוא הכי יפה בעולםםם ] 

שמתי את התיק ליד המדרגות ונגשתי למטבח . 

אני : "בואנה אני גוועעתתתת ! " 

פתחתי את הסיר שהייה מונח על הגז והוצאתי לי ולשני צלחות . 

לפתע הטלפון של הבית צלצל . 

שני שהייתה בסלון ניגשה לטלפון וענתה. 

שני : "הלו ? אה אמא של נוי מה קורה ? כן זאת שני , כן היא פה .. שניה " 

שני : "שני אמא שלך " צעקה לעברי ונגשה עם הטלפון אלי . 

אני :" הלו ? " 

אמא : " איפה את תגידי לי ? " 

אני : " איפה אני יכולה להיות ? התקשרת הביתה מין הסתם אני בבית " 

אמא : "כבר שעה עברה מאז שהיית צריכה לצאת מהבצפר התקשרתי לטלפון את לא עונה 

וגם לא בבית , למה קניתי לך פלפאון תגידי לי ? " 

אני : " הוא בטח על שקט ... והייתי אצל שניי ! " 

אמא : "אז תגידי לפחות .. דאגתי " 

אני : " טוב עכשיו את יודעת .. " 

אמא : " טוב היום אני יחזור מאוחר אני הולכת מהעבודה לירוחם , אז בלי בלאגן בבית כן ? אבא יבוא 

בסביבות 10 מהעבודה " 

אני : "אין בעיהה " 

אמא : "יאלה בי מותק " 

נתקתי את השיחה בזמן שכבר הספקתי לשים בצלחת אוכל ולהגיש לשולחן . 

שני : " מה הכנת לי ? אני לא רעבה " 

אני :" אני לא שואלת אותך כ"כ, שבי תאכלי !! " 

שני : " ווואוו נוי איזה קרציה אבל אני לא רעבה אומרים לך נו מה את לא מתביישת ? אם הייתי 

רעבה לא הייתי שואלת אותך הייתי נגשת לארון ומוציאה לאכול " 

אני : " יופי אני רוצה שתאכלי - עכשיווווו ! " 

הנחתי אותה על הכיסא כמו איזה אמא דואגת . 

הלכתי לכיוון המקרר והוצאתי לשתות ומזגתי , בזמן שהחזקתי את הכוסות בשתי ידי ראיתי 

איך שני מעבירה לשלג את האוכל שמזגתי לה 

אני : " חחחחחחחחח שני אני יהרוג אותך אסור לווו " 

שני : " חחחח למה הוא מת על זה " 

אני : " יבת זווונה שניייי תפסיקיי הוא יקיאאא " 

שני : " חח טוב טוב אני מפסיקה " 

היא הרימה את האוכל מהריצפה למרות שכבר בצלחת כמעט ונשאר משהו . 

היא קמה מהכיסא והתחילה לפתוח את הארונות בסופו של דבר היא הוציאה חבילה של קליק 

הדבר שמרגיע את שני במצבים כאלה זה רק שוקולדד היא התיישבה לידי בזמן שהיא אוכלת 

את השוקולד ואני את האוכל שמזגתי מהסיר ....... 

*** 

השעה הייתה כבר שמונה בערב לפני שעה דברתי עם זיו בלי ששני תדע וקבענו לצאת לשבת 

בפארק , הסתכלתי על השעון והבנתי שזה הזמן להתארגן . 

הוצאתי שתי ג'ינסים ושתי קפוצונים . 

שני שהייתה במחשב הסתובבה עם הכיסא 

שני : "מה את עושה ? " 

אני : "מוציאה בגדים " 

שני : " שמתי לב .. אבל למה ? " 

אני :" דברתי עם דני יוצאים לפארק " 

שני : " פ'חחחח עליייייייייק " והסתובבה בחזרה עם הכיסא למחשב . 

הלכתי אליה סובבתי את הכיסא שוב ומשכתי אותה לכיוון המיטה שמה היו מונחים הבגדים 

לקחתי את הבגדים שהייתה אמורה ללבוש וזרקתי אותם עליה 

אני : "תלבשי " 

היא תפסה את הבגדים וזרקה אותם בחזרה אלי 

שני : " לאאאאא ! " 

אני : " נו שניייי " זרקתי אותם בחזרה 

היא לקחה את הבגדים גלגלה אותם למעין כדור כזה וזרקה אותם בחזרה לארון 

שני : "אמרתי לא - אין לי חשק נו נוי " 

אני : "א' יבת זונה שעה לקח לי לסדר תארון 

ב' אל תיהיה מניאקית כשאני הייתי במצב הזה לא שאלת אותי והוצאת אותי בכל זאת 

ועוד לאן ? למועדוןן ! אז עכשיו תורי " 

לשני לא הייה מה להגיד .. פעם ראשונה שסתמתי לה ת'פה :) 

היא לקחה את הבגדים כמו ילדה טובה והתלבשה .. כשהיא יצאה אני כבר הייתי מאורגנת 

התאפרתי בקטנה שמנתי בושם וככה גם שני 

השעה הייתה עשרים לתשע היינו מאורגנות ויצאנו לפארק .. 

אחרי 10 דק' הליכה הגענו לשם וכולם היו שם :) גם דני הייה שם , אמרנו שלום לכולם והתיישבנו איתם .. 

איתם ועם הנרגילה כמובן אם שכחתי לציין ! 

אחרי חצי שעה שהעברנו בצחוקים לפתע הרגשתי יד עוטפת לי את העינים מששתי עם היידים 

את היידים של אותו אחד שעטף לי אותם 

אני : "מי זה ... ? " 

אותו אחד/ת הורידו את היידים הסתובבתי וראיתי את .........

שבוע אחרון לחופש :/
נצלווו, יום טוווביי