אני מרגישה שאת נעלמת לי, בשבילה.
אני מרגישה שאת נגנבת לי, על ידה.
אני מרגישה שאין לי מקום, כי את שלה.
אני מרגישה שאת לא מסוגלת להיות כנה איתי, בגללה.
ואולי אני רק רוצה להאמין בזה כדי לא להפגע. כי אני יודעת מה אני רוצה. אבל אני לא יכולה לרצות את זה.
אני מרגישה שאני משקיעה, והיא מרוויחה.
אני מרגישה שהיא עדיין אוהבת אותך. שהיא אף פעם לא הפסיקה. אבל עכשיו גם אני. אבל אני רוצה את שטוב לך. אבל את לא יודעת להגיד זאת.
אני מרגישה שאני מאבדת אותך.
וזה שורף לי מבפנים.
כי זה לא פייר שאני עושה הכל, היא מגיעה בסוף, ופשוט לוקחת.
זה כואב.
ואני רוצה לשמוע מה את מרגישה. באמת. עכשיו, כשאדום ושורף בעיניים.
וירח מאיר כוכבים רחוקים אלף שנות אור.
ואת לידי אוחזת אלף ידיים. אולי את רועדת אולי זה מקור
אל תחפשי משמעויות בשמים,
בלילה כזה אני שלך.
אז זה קצת בדיליי, כי זה כבר היה לפני כמה ימים. אולי זה לא רלוונטי כלכך, אבל לא אסתיר את הרגשות שלי רק כי הן יכולות לפגוע. כי זו אני. וזה מה שאני מרגישה. הרגשתי.
עכשיו כשאני בדרך הביתה אני יכולה לראות את החיוך הזה שלך שאני כלכך אוהבת, נפרש על חצי לחי, ועיניים שקצת לא יודעות מה לעשות.
היה לי שבוע מדהים איתך. גם ברגעים השקטים יותר.
עכשיו יורדות לי דמעות, אבל יש לי חיוך דבילי על הפנים כי אני כזו מוזרה. חושבת מה את עושה בבית.
וחוששת קצת. כי שוב פעם היא שואלת אותי אם אני לא רוצה אותה יותר בחיי. ואני צריכה מרחק.
וחוששת , שמא את תעלמי לי, תפחדי.
וכי אכלתי הרבה. ואני מרגישה כישלון.
לחבר את הקו העדין של חיוך על שפתייך
אל עיני ואל פי ואל פיך
אבל אני פה בשבילך. ואני מתרגשת רק מהמחשבה של השיחה שלנו אתמול.
אז תזכרי, למרות שזה עולה רק כשאת מסובבת אותי באוויר ואני מפחדת. אני מתה עליך.
כינוי:
Zroobavela
בבלוג זה
בכל הבלוגים
