כמוני כמוך

אני יודעת מה הולך להיות הקעקוע הבא שלי.

קצת בא לי שהוא יכאב. 

הקודמים לא כאבו בכלל, אולי כי אני רגילה לכאב, אולי כי אני מזוכיסטית. 

המפקד שלי חשב שאני רוצה לעשות כוכבים על הצוואר ״כמו הלסביות״.

אני רוצה לרשום על כל המותן. ועל העורף. 

בסופו של דבר זה הכל עניין של נקודת מבט. 

והמבט שלי תמיד היה מעוות. נדמה לי. 

בעבר כבר רשמתי את זה כאן, אבל לכל סיפור יש שתי פנים. 

היום לפני 4 שנים התנשקתי בפעם הראשונה. 

מצחיק לראות איזו זונה נהייתי עם השנים. 

אני חושבת שאני מאבדת את זה. 

מענין כמה אני שוקלת. 

כבר יומים שאני לא אוכלת מספיק. 

בא לי שמישהו יתן לי סטירה.

אני צריכה להתעורר.

בא לי ראסטות. 

בא לי את העגיל שלי ואת הגלח.

הסיוטים שמעירים אותי בלילה קצת מפריעים. 

אבל בסך הכל אני לוקחת את החיים באיזי.  

אני משוגעת. 

 מישהו קרא את ״סיפורה של או״ ויכול לעזור לי לעבור משבר של דפים משעממים?