כמוני כמוך

אז כולם שם היו חיילים שמהבחינה המנטאלית היו תלמידי תיכון. 

אני לא התאמתי. 

אני יותר חולה. 

יש חלק שאני לא יכולה להסתכל עליהם בלי לגחך כי הם בכלל שמנים. 

אני רעה. 

המנחה אמרה שיש מקום לריפוי ואני גיחכתי. 

אני נוראית.  

עברתי כבר טיפולים ושיחות וקבוצות. 

אני לא מתאימה לשם. 

אני אגיד למנחה. 

אני אגיד לה שאני אדרדר אותם. 

שאני לא במצב לעלות. 

שאני נופלת בעצמי.

אני לא אנהל יומן אכילה. ולא אשקל מולה.

אני לא מסוגלת.  

מה אעשה שאשתחרר?

מה אעשה עם עצמי?

וזה משעשע כי יצאתי באמצע ורציתי רק לאכול ולהקיא. 

יש בכלל מקום שאני מתאימה אליו?

ואולי אני סתם סנובית מגעילה. 

מתאים לי.