נתקלתי בשיר הזה באחת הנסיעות שלי לבסיס בשבוע האחרון.
תבוא נכתב בידי סמל ירון זמיר ז״ל ומבוצע בידי סמלת שירה לוי כחלק מפרוייקט של גלגל״צ.
מי שהיה סביבי ביומיום בשבועות האחרונים יודע שאני מרבה להתמרמר על מר גורלי ועל ה״נאחס״ שיש לי במערכת הצבאית.
היום הכל מתגמד.
היום הכל הופך לחסר משמעות לנוכח הנופלים שהקריבו חייהם עבורנו.
הבנתי שהשנה ממש חיכיתי לצפירה.
ישבתי אתמול וחיכיתי שתגיע. הסתכלתי בשעון.
ישבתי בבית, לבושה בפיגמה, צופה בטלוויזיה וחיכיתי.
בסוף היא הגיעה, וראיתי שקשה לי להתמודד אז העברתי את הצפירה בחיבוק שלה. שתינו עומדות.
היום אהיה על מדים, כומתה על ראשי, ובצפירה אצדיע בעודי עומדת ליד קברו של סמל רפאל ששון ז״ל.
אני לא יכולה לתאר את התחושות שיש לי היום.
כל שנה הוא יותר ויותר קשה.
וכל שנה יש יותר ויותר שמות מוכרים ברשימה.
וכקצינה בחיל הרפואה אני מנסה להבין האם ניתן טיפול רפואי הולם לכל אחד.
ושמחה שלפחות בזה, לפחות בנסיון להשאיר את כל מי שנוכל בחיים- אנחנו מצויינים.
יהי זכרם ברוך.
כינוי:
Zroobavela
בבלוג זה
בכל הבלוגים
