כמוני כמוך

היה לילה מזעזע.

בעצם זה התחיל עוד בצהריים. 

פלאשבקים שכלפי חוץ נראו כהתנתקויות מהמציאות. 

כאבים שכלפי חוץ נחשבו כעוויתות. 

נפילה שבכלל לא נראתה.

פרנויה שמתפשטת בכל הגוף שלי.  

והאמת שזה בסדר. קצת התגעגעתי לתחושה הזו. 

אני פשוט יודעת שהיא תעלם ברגע שאגיע לבסיס. 

כי אי אפשר להישאר זומבי. 

וקצת חבל לי,

ששוב מה שקורה בפנים לא נראה כלפי חוץ.