כמוני כמוך

ככה תמיד קראתי לעצמי בגלל הבולימיה שלי. 

כי בשיחות עם המוצלחות מחשבותיי היו כמוהן. אם לא יותר טורדניות. 

אבלנאני תמיד כשלתי לבולמוסים ללא יכולת לעצור. 

אז גם בדבר שבו היתי הכי מוצלחת, כשלתי. 

הפסיכיאטרית התלהבה מהמושג. חידשתי לה. זה נשמע לי קצת מוזר שאף אחד לא מרגיש ככה כמוני. 

כתבה על פתק והכניסה לתיק. 

אז מה חדש?

אני תקועה לי בשלב האוראלי. זה ישן. 

אני מנתבת כאב נפשי לפיזי. זה ישן. 

טראומות מהילדות המוקדמת שלי בכל הנוגע לאוכל משפיעות עד היום. אולי אפילו משהו חיצוני שלא רציתי בו נכנס לי לפה וגרם לשריטה. גם ישן. 

אני מתחילה טיפול תרופתי. זה חדש. ישן חדש. 

אני נורא נגד. 

ונורא חסרת אונים. 

מקסימום נפסיק. 

נכון?

99 יום