אני אוהבת אותך.
אני לא יכולה להפסיק לחשוב על זה.
על מה יפגע בך.
על כל הדברים שאני רוצה לעשות והם לא יכולים להיעשות בקשר.
לא בקשר בכללי.
ולא בקשר שלנו בפרט.
לא אחרי התקופה הארוכה הזו.
שעשיתי בה מה שתמיד רציתי.
והרגשתי כלכך אשמה לעשות את זה.
ופתאום רציתי את מה שאת רוצה.
ועכשיו אני לא מוצאת את עצמי.
ואני אבודה.
וקל לי פשוט להיות שם איתך.
אבל אז אני לא נמצאת.
ואני אבודה.
אז לקחתי הפסקה.
והיא היתה כלכך מתחשבת בזה
ואני מרכישה עוד יותר נורא
כי מה אם היא התחשבה
כי סוף סוף היא מבינה פתאום
ואז
למה צריך הפסקה
אבל היא לא מבינה
כי אני לא מובנת
וכי אני חושבת אחרת
וזה בסדר
אבל לא איתה
והטבעת עדין עליי
לא עצובה לא שמחה אבל גם לא אדישה.