כמוני כמוך

אני אוהבת אותך. 

אני לא יכולה להפסיק לחשוב על זה. 

על מה יפגע בך. 

על כל הדברים שאני רוצה לעשות והם לא יכולים להיעשות בקשר. 

לא בקשר בכללי. 

ולא בקשר שלנו בפרט. 

לא אחרי התקופה הארוכה הזו. 

שעשיתי בה מה שתמיד רציתי. 

והרגשתי כלכך אשמה לעשות את זה. 

ופתאום רציתי את מה שאת רוצה. 

ועכשיו אני לא מוצאת את עצמי. 

ואני אבודה. 

וקל לי פשוט להיות שם איתך. 

אבל אז אני לא נמצאת. 

ואני אבודה. 

אז לקחתי הפסקה. 

והיא היתה כלכך מתחשבת בזה

ואני מרכישה עוד יותר נורא

כי מה אם היא התחשבה

כי סוף סוף היא מבינה פתאום

ואז

למה צריך הפסקה

אבל היא לא מבינה

כי אני לא מובנת

וכי אני חושבת אחרת

וזה בסדר

אבל לא איתה

והטבעת עדין עליי

לא עצובה לא שמחה אבל גם לא אדישה. 

חיבקתם פעם מישהו בצורה  ככ חזקה עד שהיה לכם קשה לנשום? 

חיבוק עוצמתי שלקח לכם את הנשימה ופתאום הבנתם שלא נשמתם כבר כמה זמן כי פתאום כשהגוף דרש זאת הרגשתם כל צלע עולה ויורדת בבית החזה שבין שניכם?

לי היה כזה היום. 

אלו כבר לא פקודות , הם משפיעים לי על הרגשות ועל המעשים אבל הם גורמים לי להרגיש רע עם עצמי.

בעבר חשבתי שזה קול שלא בא מתוכי, לא היה לי קשה לקבל אותם, קיבלתי אותם יותר ממה שחברים שלי אמרו לי. אבל לא חייתי איתם בשלום, עכשיו אני יודעת שהם רק קולות בראש שלי והם פחות משפיעים עלי.

חשבתי שהם האמת. חשבתי שכל מי שאומר לי אחרת משקר. הם נתנו לי תחושת ביטחון בזה שלפחות מישהו אומר לי את האמת שאף אחד לא מעז לומר לי

כל חיי אני השתקפות של מי שאני רואה דרך מי שעומד מולי. אני לא יכולה לראות את האמת לבד .

אומרים שאני ילדה טובה. טובה מאוד אפילו. שאני מאוד אחראית ומאוד אכפתית. שיש בי טוב לב, המון להט ויכולת לשנות ולהשפיע.עוצמות. ״לא כולם מצליחים לעמוד במשברים נפשיים״ לקום ולרצות לעזור לאחרים. יש הרבה שנשברים ולא מתפקדים. אומרים שאני נלחמת, שואפת למעלה וזה סימן לחיים וצמיחה. 

אומרים שהקולות אינם משקפים את המציאות אלא את הפחדים שבתוכי. יש פחדים מציאותיים ויש שלא. 

אני לא ילדה טובה בכלל, אני אפילו די רעה. אני כן אחראית ואכפתית. יש בי טוב לב ולצד זה רוע לב- כאילו יש שני אני. יש בי להט ויכולת להשפיע. 

עוצמות - אני לא יכולה להעיד על עצמי. לא כולם מצליחים לעמוד במשברים נפשיים, זה נכון אבל יש אנשים שעברו דברים גרועים יותר, ואני רוצה לעזור לאחרים בגלל שאני כן אכפתית. נשברתי כבר ולא תפקדתי. חלק גדול מהתיכון שלי. כן נלחמתי ובסוף התאפסתי והצלחתי לעשות את מה שיפצתי בו. עוד הרבה עשו זאת לפני ואחריי. אז מה? אני שואפת למעלה ובכל זאת מגיעה למטה אז זה רק אומר שאני נכשלת. הקולות בראשי הם קולות של אמת ומגנים עלי מפני פגיעה עתידית. הם עוזרים לי להתמוד.