היא שכבה לידי והשמיעה לי שירי אהבה דרך הפלאפון.
ואני לא שמעתי אותם כי הייתי מעולפת על המיטה אחרי שיומיים לא אכלתי.
היו לי תוכניות- לצאת לים, לפגוש אנשים, לטייל במדרחוב סתם לטייל
אבל לא.
במקום זה החלטתי להישאר בבית ולבכות על מר גורלי השמן.
לקחת כדורי שינה
והופס
ישנתי יומיים
עכשיו התעוררתי והיא היתה כאן. הכינה לי טוסט וגמבה חתוכה. אפילו שמה לי שוקולד כמו שאני אוהבת.
אבל לא היתי מסוגלת.
כל פעם שקמתי מהמיטה תקפה אותי סחרחורת.
למשקל דידאתי והוא הראה לי מספר שמצד אחד יכלתי להתמודד איתו, ומהצד השני רציתי לקוות שהוא מקולקל.
הרס עצמי הוא כל מה שאני חושבת עליו עכשיו.
הוא אמר לי לאכול.
אמרתי שאכלתי נייצר ואלי ותפוח.
זה היה שקר.
ואם אתה קורא כאן עכשיו אז סליחה.
אני מופרעת שמנה.
אסור לי לאכול.
ברגע שאני אוכלת אני מגעילה יותר ויותר ולא מפסיקה.
היא הבטיחה שתשמיע לי את השירים שלא שמעתי כשהייתי מסוממת מהכדורים.
היא השמיעה. ועל כל שיר הכריחה אותי לאכול חתיכת גמבה.אני רואה מטושטש
וכל מה שבא לי עכשיו זה למות.
היא אמרה שהיא תתגעגע אלי אבל שהיא תמות גם.
אני מפחדת לאכול. שוב.
כינוי:
Zroobavela
בבלוג זה
בכל הבלוגים
