או אולי
פאולינה. או פאוולינה, אני לא ממש בטוחה.
הילדה
היחידה בבית הספר שיש לה שיער שחור. שחור כל כך עד שכמעט קשה להאמין שהוא טבעי.
היא
מחייכת חיוך נבוך אבל לא חסר בטחון
בוהה ברצפה
לרגע ואז בבת אחת מרימה את הראש ובאנגלית לקויה היא מתנצלת על האנגלית הלקויה שלה.
אני עונה
לה באנגלית לקויה שזה בסדר.
היא אומרת
שהבנים אצלם שחצנים
שהם חושבים
שהם יכולים להשיג את כל מי שהם רוצים.
היא בטח אוהבת
את כולם ולא בוטחת באף אחד
ילדה של
הירח ושל הכוכבים
כמו אביב
מהסמינר מד"צים
וכמו מים
היא
טהורה
וקלילה אבל חומקת מבין האצבעות
מפלרטטת
עם כולם בכזאת עדינות
עד שכמעט
אי אפשר להרגיש.
הזמן
נגמר, כבר מאוחר, צריך לחזור למלון והיא
מחבקת
אותנו ומנשקת אותנו חזק
כאילו
אנחנו מכירות כבר שנים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
