מתבגרת בקצב שלי .

אני מתגעגעת לט .. שהכל היה קל כך פשוט, שמרוב הזמן היה נראה שכמעט ואין, שהריבים היו נשכחים ועוברים ושכל יום היינו יחד.

שלא הייתי צריכה כל שבוע מחדש לחשב אם יהיה לי זמן לראות אותך, להיות איתך, להרגיש אותך לכמה דקות..

שלא היית חושב פעמיים אם לבוא או לא גם אם זה היה ״רק לחצי שעה״

שלא היית אומר שתבוא ואז נבין שזה אולי מיותר..

שהיית כותב לי כל לילה ברכה ארוכה בוואטספ, או מתקשר ושר לי מחרוזות רק כי טיפה עצוב.

שהיית עולה רק לשתות ונשאר לעוד שלוש שעות..

שלא היתי מרגישה חרא בכל פעם שלא הסתדר, שלא היתי מתבאסת והיית כועס, שפעם לא הרגשת שהכל באשמתך, שגם אני הייתי טועה ועושה והיית שם כדי לראות, שהייתי עושה שטויות לגרום לך לקנא, רק שעכשיו זה טיפה יותר קשה שאתה לא כאן מסתכל..

אני מתגעגעת לתקופות שהיינו רבים מרוב שהיינו יחד , ושכל דבר אחר היה לא חשוב, שהיינו מבלים יחד את כל היום מחובקים במיטה ומדברים על העתיד שלנו, שהייתי מפחדת משנה הבאה ומהצבא ושהיית מרגיע אותי ואומר ששום דבר לא יקרה ושאתה מבטיח , אבל כנראה שבסוף זה לא קרה, למרות הכל התפקשש לנו, ההבטחה עברה..

אחרי זה הבטחנו שנראה אחד את השני כל יום- גם אם רק לשניה , גם זה לאט לאט נעלם לו, כי אין היום זמן, אז אולי מחר ..