לחזור לחיים, ככה אני קוראת לזה . אני חייה אבל בעצם מתה , קמה בבוקר מצחצחת שיניים מתלבשת (לא משקיעה בזה הרבה מחשבה) . 

יד מכוונת אותי גורמת לי לעשות פעולה אחרי פעולה . לא אני מפעילה את הסדר יום . 

לא חייה 

כבר כמה זמן שאני לא חייה

שאחרים חיים בשבילי . 

לא מרגישה נחשקת 

לא מרגישה את הדבר שגורם ללב לדפוק . 

הייתה תקופה קשה אחרת בה כן רציתי לאכול את העולם . 

כיום , הכול על אוטומט . בורחת לספרים . 

בורחת , אני טובה בזה . זה הסיבה ההגיונית שהאנשים שאני מסתובבת איתם אחרי 3 שנים ואני עדין לא אמרתי להם מה השם משפחה שלי . שלא יצליחו למצוא אותי . 

הם לא יכלו להבין את הבסיס לפרנויה שלי . 

אם הייתם שואלים אותי איך הייתי רוצה לחיות , כנראה המילה הראשונה הייתה סקס והשניה הייתה התנזרות מסקס .

אני לא יודעת להסביר את זה, ההרגשה הזאת שהלב דופק כשמישהו מנשק אותך זאת שיכולה לגרום לך לרחף , ואז הנפילה כשהכול יורד . 

הגועל העצמי 

הוא באופן כללי קיים שם . 

אני יכולה לבנות דמות די עיקבית של הגברים שיצאתי איתם בחיי , בדכ מבוגרים ממני בגיל או במחשבה כאלה שרואים צורך בלדאוג לי ואז לנצל אותי מינית. כאלה שלא יבינו את זה שאני נעלמת כי אני לא יודעת איך להיות בקשר . 

אני חושבת שבאופן כללי התיאשתי מלנסות להיכנס לקשר , לא אכפת לי לצאת לדייט לשכב עם הבחור או שלא לשכב איתו , אני לא זאת שתיזום את הדייט השני . 

או באופן כללי תיזום את הקשר . 

הם למעט אחד הם בדכ יעצרו אותי במיטה ובשניה שידלק התשוקה שבעיניי יצליחו לכבות אותה בשניה. 

זה מדהים יותר מידי אנשים מכירים אותי גם פה , ואני לא מסוגלת להוציא באמת את כול מה שבראש . 

חיים בבלגן . 

לילו