אין לי מקום

הם מנסים לגרום לי לעשן.

ואני חושבת לעצמי, אולי זה מה שחסר לי. 

זה יהפוך אותי לסקסית יותר, פרועה ו״ילדה רעה״ ואלה דברים שחסרים אצלי.

וסוף סוף תהיה לי סיבה לצאת החוצה.

אני אהיה עם כל האנשים שאומרים עליהם שהם מגניבים ויש להם סטייל,

אני אוכל להתחיל עם גברים בכך שאני אשאל אותם אם יש להם אש

אני ארזה (למרות שאני מקרה אבוד ביןתר)

אבל מצד שני אני אהיה הצבועה הכי גדולה בעולם,

אחרי שהטפתי לכל כך הרבה אנשים על זה שהם מעשנים וכמה שזה מסרטן

ואיך שהם ימותו בגיל 25 וככה אני אתחיל להרוג את עצמי לאט לאט עם עישון.

אבל אולי אני סוף סוף אבין את תחושת הסיפוק העילאית שידיד שלי כל פעם מתאר מחדש.

ואני מרגישה כל כך רע עם עצמי. הסיגריות לוקחות לי את כל החברים,

הם הולכים אל האדם המגניב הזה כי הוא מעשן.

פאק 

סיגריות זה אח מזדיין