"את פשוט,
לא, לא עמוקה מספיק. אין לך עומק בכלל.
כולה מה את עושה כל היום? יושבת וחורשת בבית? אין לך משהו חוץ מזה.
מה עם חברים? בטח גם זה אין לך.
את רק לומדת.
בסוף מה תהיי, ממורמרת עם תעודת בגרות.
אז מה? למי אכפת?
היו הרבה מפורסמים בעולם שלא היו להם תעודות בגרות. בעיקר חכמים כאלה. נראלי איינשטין.
בכל מקרה, את סתם קטנה, פיצית.
סתם אדם קטן עם מוח גדול.
מה כבר עשית בחיים שלך?
מתי עזרת לאדם?
מתי עזרת להורים שלך?"
בלי לתת לי להשחיל מילה, הוא הלך. אני כבר לא יודעת מי אני.
אין בלי לדעת עלי כלום הוא מסוגל לשפוט אותי. מי אתה שתשפוט אותי?
מתי אתה עשית משהו טוב?
מתי דיברת איתי בלי לרדת עלי.
ואתה קורא לעצמך חבר,
ואתה קורא לעצמך בנאדם.
ואני קוראת לך הקראש שלי.