אני כל כך מדוכאת כרגע.
כמעט פאקינג 90 קילו ? זה לא נתפס
ובהחלט לא בריא.
אני כבר לא יכולה לצאת לים, ללכת בשורט.
אפילו לאסוף את השיער אני לא יכולה בגלל השומנים שהשיער שלי מסתיר כשהוא פזור.
ואם אני לא אעשה משהו, אני אלך ככה לצבא,
ואני אשאר ככה כל החיים.
ולעולם לא אדע אושר מה הוא.
ואני לא מדברת על רצון להיות אנורקסית, אני ממש רחוקה מזה.
אני מדברת על יציאות שלא יצאתי אליהן, מסיבות, יציאות לבריכה , לים,
רק בגלל איך שאני נראית ומה שמכסה את השלד שלי.
אני פרפקציוניסטית בהכל ויכולה לקבל 100 במתמטיקה.
אז למה במבחן האמיתי אני לא מצליחה לעבור את ה20?
כל הבכי הזה כל השנים ובשביל מה? בשביל לעלות עוד?
אני צריכה איזה שהוא פתרון סופי,
משהו קטלני שיעלים את הבעיה לנצח.
כמובן בעיה שהתפתחה במשך 16 שנים לא ניתן לפתור ברגע.
אבל אני מרגישה שכבר איבדתי תקווה ואני מאוד קרובה ללהרים ידיים ולהכנע לכשלון שלי
ולהיות מהנשים האלה ששומעים עליהן בחדשות על זה שהן שברו שיא עולמי
והן שוקלות איזה חצי טון אומשו.
נגמרו לי הדמעות ונמאס לי כבר מהכל,
כולל הכל.
It is ALL or NOTHING.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
