אז הגיע הרגע שבו אני מתחילה לחשוב על השלב הבא.

עוד בערך 4 חודשים אני אהפוך לאמא !! 

זה לא נתפס, ויש רגעים שאני עדיין לא מעכלת.. עד שאני מסתכלת על הבטן שלי ומחייכת. 

הבוקר כשהלכתי עם הכלבה שלי לטיול ואמרתי בוקר טוב לקטני בבטן (דרך אגב.. זה בן)

דבר שאני עושה מידי בוקר בתקופה האחרונה.. הזוי שאני כבר מתחילה לאהוב אותו ואני עדיין לא מכירה אותו

הבטחתי לו הבטחה הבוקר, שלא משנה מה יקרה הוא לעולם לא יהיה לבד,

שתמיד אני אהיה שם בשבילו לא משנה היכן ניהיה, מה יהיה הסטטוס שלנו ובכלל. 

כמובן שבכיתי תוך כדי .. גם עכשיו זה קצת קורה לי :) 

ולמה זה אתם שואלים ? 

אז עצם השינוי הזה שלי של להפוך לאמא הוא דבר גדול בשבילי..

אמא שלי עזבה אותי ואת אחים שלי כשהייתי בת 12.. ומאז לא ראיתי אותה.. 

בשלב מסויים היא נפטרה ולא הייתה לי את ההזדמנות לשאול למה.. אבל הצלחתי עם הרבה עבודה, להשלים עם המעשה שלה. 

אני לא יודעת אם אמא שלי הבינה מה היא עשתה, או למה היא עשתה את זה , או מה זה יעשה לנו כמשפחה וכאנשים בוגרים,

אני יודעת שלא משנה מה .. מאז שאני זוכרת את עצמי הבטחתי לעצמי שאני לא אהיה כמוה.. אני עושה הכל בחיי כדי לא להיות כמוה

זה נשמע הזוי אני יודעת.. אבל זה מה שקיבלתי וככה אני מתמודדת עם זה.

בעיניי, אמא שוויתרה על הילדים שלה לא מגיע לה שאהיה כמוה.. או אלך בעקבותיה.. לא משנה מה הם. 

היום כשאני בדרך להפוך לאמא.. אני  מבינה יותר שהצעד שעשתה הוא הזוי לחלוטין..

בייחוד שלקח לי כל כך הרבה זמן להגיע לכאן

לא שהיה לי ספק לפני כן, ראיתי משפחות של חברות וחברים.. והבנתי בשלב מאוד מוקדם בחיים שלי שאצלי זה אחרת. 

אני יודעת שלילד שלי זה יהיה אחרת.. כי אנחנו לא משפחה נורמטיבית.. אמא יחידנית.. שאוהבת נשים.. 

אבל ..לא משנה מה, מידי בוקר אני מבטיחה לו וכך יהיה כל חייו, שהוא יקבל את כל האהבה בעולם, שלעולם לא יהיה לבד

ושתמיד אבל תמיד יהיה מאושר.. כי אין חשוב  מזה בעולם:) 

אז חששות יש, פחדים יש, דאגות יש, התרגשות יש, אהבה בלתי נלאית יש

אני מוכנה כבר אמרתי.. להכיר אותך.. להיות האמא שלך