רוצה לשתף אתכם בחוויה שהייתה לי שבוע שעבר. 

משהו שפתח לי את העיניים, גרם לי לחייך ולראות את העולם מזווית קצת אחרת.. 

במסגרת הלימודים שלי כמדריכת ליווי התפתותי לגיל הרך, יצא לי ללוות משפחה שהגיעה מאיטליה  עם הילד שלהם 

לילד יש תסמונת נדירה ( שלא אפרט מטעמי פרטיות) והוא ומשפחתו עובדים איתנו כבר מזה שנתיים

בתחילת הדרך הוא שכב על הבטן, לא דיבר, בקושי הרים את הראש ואת הידיים שלו ולא תיקשר בכלל עם הסביבה.

אני לא הייתי שם בתחילת הדר ך אבל זה מה שסיפרו לי המדריכה שאיתה עבדתי בשבוע הזה, 

היום בגיל 4 הילד הולך, רץ, מטפס בהליכת דוב ( על 4 ) מדבר ולא מפסיק לשאול שאלות ולברבר.. כמו כל ילד בגיל הזה

ביום הראשון, לפני שניפגשתי איתם החלטתי לקרוא קצת על התסמונת כדי להבין לקראת מה אני הולכת..

לא ידעתי באיזה שלב הוא נמצא ומה מצבו, באתי מוכנה לנורא מכל.. 

לפני המפגש הראשון שלנו יחד הוא בא לבקר במכללה שבה אני לומדת נכנס לכיתה והתחיל לספר לכולנו שהוא הולך לפארק..

באיטלקית..תבינו כמה כובש זה.. כמה ביטחון.. כמה מרגש.

באותו הרגע עוד לא הבנתי שזה הילד שאיתו אעבוד.

כהגעתי למקום המפגש ביום הראשון וראיתי אותו יורד במדרגות לכיוונינו כולו עדיין מתעורר משנת הצהריים שלו קישרתי וחייכתי.

העבודה איתו במהלך השבוע הייתה מטורפת בלשון המעטה..

אין לי איך לתאר את הילד המהמם הזה שממש לא מרגיש שונה, ממש לא מתנהל כאילו יש לו בעיה התפתחותית כזו או אחרת, 

מלא בביטחון, מבין ומאפשר "להתעלל" בו עם תרגילים כמו קשירת חבל כדי לבדוק יציבות ושיווי משקל.. כן כן, הוא קשור בחבל 

ואנחנו מושכים ומשחחרים אותו לראות איך יגיב, מחזיקים אותו ומתסמסרים איתו כמו כדור לבדוק ביטחון ואמון וגם קשר עם הסביבה

ועוד תרגילים שמטרתם לשפר את היכולת המוטורית שלו, החושית שלו והריגשית שלו. 

בסוף השבוע ביום האחרון נפרדנו ולא תיארתי לעצמי שאםגוש אותו שוב.

ואז הגעתי לשיעור והוא היה שם למפגש אחרון וסיכום לפני החזרה הבייתה, והוא ביקש שאכנס לשחק איתו,

ושיחקנו בחרבות, בבריכת כדורים בציורים על לוח מחיק ובסטנגה עם כדור  ועוד..

והוא פשוט שבה אותי..

ואין לי מילים על האבא שליווה אותו בתקופה כאן בארץ, שיתוף הפעולה, המוטיבציה והרצון לדעת וללמוד כדי לתת לו את הטוב ביותר

גם זה מלמד המון על הורים בכל מקום ועל הצורך הזה להגן על הילד שלך ולאפשר לו להיות כמו כולם

כדי שיגדל להיות אדם עם בטחון ועצמאות ומלא בכוח להתמדד עם מה שהעולם יציב בפניו. 

ולמה אני מספרת את זה, כי לא חשבתי שזה ישפיע עליי ככה, לא חשבתי שאראה משהו אחר בילד הזה שגורם לי להבין שאני במקום הנכון,

שלשלם אני מכוונת, למקום שבו אוכל לתת לילידם ולהורים שלהם את הביטחון ואל הכלים להפוך את הילד שלהם להכי טוב שיש..

בלי לזלזל ביכולות שלהם כמובן. 

לפעמים היקום מראה לנו סימנים שמחזקים אותנו בדרך שלנו, וחשוב לשים לב אליהם ולקחת אותן למקום שבו 

נבין שאנחנו איפה שאנחנו צריכים להיות . 

מקווה שתסתכלו טוב ותראו אותום גם אצלכם. 

שבת שלום :)