המזוודה כבר פתוחה על המיטה, אבל אני לא מצליחה להתחיל לארוז, זהפשוט לא ניראה לי נכון.
נישאר לי עוד 5 ימים, בחיים לא חשבתי שאני יגיע לכל כך מעט זמן לפני הטיסה, זה תמיד היה ניראה חלום כל כך רחוק, שבתכנון, אבל לא יגיע.
כשרק ידעתי שהתקבלתי, ואנשים אמרו שצריך לנצל את הזמן ביחד, אמרתי "תירגעו, יש לנו עוד הרבה זמן לנצל, יש עוד 5 חודשים". והנה ה5 חודשים האלה עברו בטיל, ובלי ששמתי לב הגעתי לפחות משבוע לפני הטיסה.
הייתה לי אתמול מסיבת פרידה, שאומנם ידעתי על רובה, שהחברות המקסימות שלי ארגנו (אני באמת יתגעגע אליהן!!), ובכל זאת היו כמה הפתעות. כרגע מחכה לי פנקס שלם עם מכתבי טיסה על המקום,(וגם דובי עם הקדשה וחולצה מהצווי) אני מתה כבר לקרוא אותו, אבל אני יחכה כבר לטיסה, שאז בטח ירד האסימון שאני פאקינג עוזבת, ואפרוץ בבכי באמצע המטוס.
המסיבה באמת עשתה לי כיף אחרום כם כולם, אבל עדיין אני לא מעכלת שזה אחרון.
כל אחד שנפרד, אמרתי וחשבתי- "רגע, עוד נתראה, אני באה ליום הראשון/נפגש/תירוץ אחר. אני עדיין לא קלטתי שאני עוזבת.
מאותה סיבה אני לא מצליחה לארוז, איך הזמן כבר נגמר?
אפשר להגיד שניצלתי את החופש, אולי שבוע אחד יותר ושבוע אחד קצת פחות.
אבל לגבי רוב האנשים לא ניראה לי אני יטוס עם תחושת החמצה...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
