עוד 3 חודשים בדיוק (אם אתם מסתכלים על זה כאילו אנחנו עדיין ביום שישי, פשוט לא הספקתי לכתוב באמת ביום שישי), ב3 בספטמבר, בשעה 22:00 בדיוק, אני עולה על מטוס שלאחר 12 שעות מתישות, יקח אותי לחוויה הכי משמעותית כנראה שתיהיה לי בחיים.
לצד כל השמחה, יש לי גם עוד רק 3 חודשים להיות עם החברים,משפחה, וישראלים.
עוד 3 חודשים בארץ הקודש, שלמדתי לאהוב יותר דווקא לקראת אני הנסיעה, ואני בטוחה שבחו"ל זה יתחזק עוד יותר.
אני כל כך מפחדת לא להספיק למצות את ה3 חודשים האלה, לא להיפגש מספיק עם החברים, לא להספיק להיפרד כמו שצריך מהחברים, לא להנות בכל שנייה בחופש, לא להכין את עצמי מספיק לקולג' (גיליתי שכמה שאני חושבת שאני יודעת, אני לא יודעת כלום, לא ברמה לפחות שהייתי רוצה לדעת כדי להסביר את המצב בישראל - לא רוצה להישאר חסרת מילים כשישאלו שאלות), לא לנצל את הדברים שיש לנו בישראל, לא לנצל את הזמן האחרון שלי בצופים (וואלה לצערי התחלתי לזלזל קצת כבר עכשיו, חייב להשתנות) ועוד מלא דברים אחרים שיכולים פשוט להתפספס.
אז כן זה בערך החשש הכי גדול שלי כרגע, זה ומה יהיה אחרי/בזמן הקולג' עם החברים בארץ, אבל לגבי זה אין לי יותר מידי מה לעשות גם אם אני ידאג לדבר כל יום...
ויש לי עוד מיליון ואחת חששות, אבל אני לא יודעת אם זה הכחשה או זה שדאגו להרגיע אותי מכל כיוון אפשרי, אבל הם לא כאלה מדאיגים אותי כרגע..
כל פעם עולה חשש חדש אחר, אבל די מהר אני מוצאת עליו מענה..
נ.ב. יש גם כבר תאריך לביקור- 18 בדצמבר הייר איי קאם!
ב24 במאי ככל הנראה אני כבר בחזרה בארץ (:
דרך אגב, ביקרתי בקולג במאסטריכט (הייתי כבר בהולנד, לא נסעתי במיוחד). אומנם זה לא הקולג' שלי, אבל בהחלט ניראה מדהים! הגעתי כבר בבוקר, אז אחרי שכבר חיפשתי בכל בית ספר - מצאתי באמצע שיעור אנגלית את הסקנד יירז( לעתיד) הישראלי החביב עילם. אחרי שהמורה דאגה להרוס את כל הנאיביות בספר הג'ונגל עם איזה משמעות שבסיפור, פגשתי את החבר'ה, שכנראה חלקם היו מעודכנים כי כבר ידעו שאני טסה להונג קונג. החלפתי איזה שתי מילים עם ההונג קונגי המוזר, שממה שאני זוכרת משם אמר משהו על זה שלא תיהיה לי בעיה כי כל האנשים שם דוברי אנגלית, ושאין שם אסונות טבע - שני דברים מצויינים (; הישראלית השניה, קרן, הייתה בטיול של הכיתת גאוגרפיה, אז אותה פגשתי יותר מאוחר במעונות. הסתובבנו בשכונה של הבית ספר, היינו בשיעור עם מורה מחליף בהיסטוריה, אכלנו ארוחת צוהורים בבית מלון ליד הבית ספר, ישבתי קצת בסיפריה בזמן שיעור ביולוגיה שלבסוף גם הוא עבר לסיפריה. אחר כך הייתי בשיעור מדעי הסביבה אדיר שבו דיברו על האם אפשר להרוויח כסף מלהיות ידידותי לסביבה, האם מכוניות היברידיות באמת עוזרות לסביבה, מקורות אנרגיה וכאלה. באמת שהיה שיעור ממש מעניין, ואם השיעורים בקולג' ככה לא יכולה לחכות אפילו ללמוד (;
אחרי יום ארוך ומתיש(לא ממש.. אבל ארוך כן) התחלנו ללכת למעונות. בהתחלה התחלנו ללכת ברגל, ולמזלי אחת מההולנדיות שבקולג' (בכל זאת, ההולנדים נולדו לרכיבה על אופניים) הציעה להרכיב אותי על האופניים שלה, ככה שהיא חסכה לנו 40 דקות הליכה. המגורים עצמם בעיר העתיקה, עיר מקסימה, ושם גם פגשתי את קרן. ראיתי קצת את המגורים, וקצת את העיר, וב5 אבא שלי כבר בא לקחת אותי אז המסיבה נגמרה ;)
למדתי על הקולג'ים בכלליות, ועל הקולג' בהולנד ספציפית. הכרתי את הסקנדיירז שלי, שלמרות שהם לא באותו קולג' שלי הם עדיין כאלה. הכרתי המון אנשים מהמון מדינות שזה היה מדהים בפני עצמו. בכלל גם הסיבה בכלל שהייתי בהולנד הייתה בגלל כנס של אבא שלי שבו השתתפו אנשים ממדינות בכל העולם, ויצא לנו לשבת לארוחת ערב פעמיים עם זוג מלבנון והכרנו עוד הרבה אנשים, וזה היה דבר פשוט מדהים, אנשים שבחיים לא היית מכיר או מדבר איתם במסגרת אחרת. וכנ"ל גם בקולג', יושבים בכיתה 15 אנשים, בני פחות או יותר אותו גיל, מ13 מדינות שונות (ספרנו!). מדהים. ואני ממש שמחה שזה מה שאני עומדת לחוות כל יום שנה הבאה (:
טוב המשך יבוא, איזה 2 וחצי וניראה לי אני כותבת טונה שטיות, פשוט התאריך (;
וגם הגעתי למסקנה שאני כותבת כמו איזה ילדה בכיתה א' שכותבת יומן, אז תבוא וואחד עריכה מחר, (למרות הבגרות בלשון) כשאני ישים לב מה אני כותבת
לילה טוב
*טוב אז ערכתי, אולי אחרי הכל לא כתבתי כזה הרבה שטיות... אבל גם התעדכן מאז:
היה מפגש הכנה ראשון, סוף סוף פגשתי את כל שאר האנשים שנוסעים(חוץ מזאתי שנוסעת איתי חח), למדתי קצת על המלחמות למרות שאני בספק כמה מזה אני זוכרת, אני מניחה שאני פשוט יצטרך ללמוד יותר לפני הקולג'. אני דוחה את כל הדברים האלה לאחר כך, אבל הכל כל כך מתקרב, מעניין מתי אני באמת ישב לעשות הכל.
גם היה יום לימודים אחרון שבאמת לומדים. בניהם גם שיעור מגמה (אומנות) אחרון, ואנשים התחילו להעלות זיכרונות שלהם איתיֿ וזה היה ממש מוזר כי זה לא כאילו אני מתה או משהו כזה, אבל בכל זאת נחמד לדעת שלאנשים יש זכרונות טובים ממני :)
בכלליות קשה להאמין שכבר נגמר, ושהכל כל כך קרוב, אני באמת יתגעגע פה לאנשים...
טוב אז שוב פעם עד לחפירה הבאה,
שני :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
