16-08-2011 19:06
מסיבת כיתה. חבר'ה מהאוניברסיטה.
להורים של אחת הבנות, יש איזה פנטהאוז ברמת אביב, אזישבנו אצלו.
בורגנים.
זאת נוסעת לנפאל והשנייה בדיוק בניו-יורק בעוד שבוע
ואני בדירה חדשה וההיא עזבה את הרצליה, שישו ושימחו.
לפני הארוחה, יעל באה לאסוף אותי מהעבודה.
ישבנו אצלה איזה שעתיים. שיחתץ נפש.
יעל דיברה ודיברה כמו שרק אישה יודעת
לי עומד על קצה הלשון לשפוך לה על היומהולדת של אילנה והשבוע חרבנא.
אולי בגלל שיעל גדולה ממני בשנתיים, אני תופס ממנה.
לא יודע כמה גברים היו לה בחיים אבל היא מבינה אנשים.
אחרי שגמרתי "להתבכיין" (כמה מעורר רחמים כשאני חושב על זה) היא פסקה :
כמה שאתה חושב שהיית חבר טוב, כנראה שבשבילה, זה לא היה ככה.
רגע של אמת : אני נואש לאיזה ציון דרך.
משהו שיפסיק את מחול השדים המגוכח סביב אילנה וידחוף אותי קדימה.
אם זו לא תהייה אישה, אולי wake up call מידידה יעבוד ?
האמת, לא כאב. נראה שגם לה נמאס לשמוע על הסאגה הזאת. דיי.
כל היום אני מטיף על להיות בוגר: לפספס אוטובוסים. ללכת ברגל. "לבשל" פסטה.
אז הגיע הזמן שאהייה בוגר. אדע לשלוט על היצר. על האגו. אשחרר.
ואפסיק.
19:37