אני מעדיף לעמוד בחוץ ולחכות

הגשם מרטיב את כובעי, מעילי ופני

מטרייה בידי, עורה מלופף ורכוס

סמוך למקום עמדי

סככה, ספסלים ומפזרי חום

אורם הכתמתם מופנה אלי, אל הכביש

מכוניות מעיטות בעיקול, לפני הרמזור

אני בוחן את הנהגים, הנהגות, הילדים המנומנים במושב האחורי

ניסיתי להיכנס ולשבת תחת הסככה, קרוב לחום

מחשבתי נדדה והרגשתי שהציפייה וחוסר הנחת נוכחים בי מדי

לכן אני עומד סמוך לסככה, מטרייה בידי ומחכה לחברי

אולי יבוא ויספר לי דבר מה נורא או דבר מה נפלא

איני יודע

אבל אני מוכרח להקדים ולחכות לו כדי להפיג את דממת רוחי